|
|
עמוד:7
פתח דבר : בעקבות ליטרת הבשר " אם היתה קריאותו של עיזבון נתונה , טבעית , שקופה , חד משמעית , אם לא קראה לפרשנות והתריסה כנגדה כאחד , לעולם לא היה עלינו מה לרשת ממנו . היינו מופעלים על ידו כמו על ידי סיבה - טבעית או גנטית . יורשים תמיד מסוד - האומר : 'קראוני , כלום יהא אי פעם בידכם . ' ? הבחירה הביקורתית המבוקשת על ידי כל אישוש מחדש של ירושה הינה גם , כמו הזיכרון עצמו , התנאי לסופיות . האינסוף אינו יורש ואין יורשים אותו . הצו עצמו ( בחר והכרע מתוך מה שאתה יורש - אומר הוא תמיד ) אינו יכול להיות אחד אלא בהתפצלו , בהיקרעו , בהתבחנו מעצמו , בהשעותו עצמו , בדברו בבת 1 אחת פעמים אחדות - ובכמה קולות . " " הייתי מאוד רוצה לקרוא ולכתוב במרחב או בנחלה של שייקספיר , שאליו אני רוחש הערצה והוקרת תודה אינסופיות ; הייתי רוצה להפוך ( אללי , זה מאוחר למדי ) ל'מומחה לשייקספיר ; ' אני יודע שהכל מצוי בשייקספיר ; הכל והיתר , 2 כלומר הכל או כמעט הכל . " דרידה קורא שייקספיר : על שום מה ? כלום להפגיש בין שני ענקי יצירה כה שונים זה מזה - בעת , במקום , בסוגה , ברגישות - אינו אלא פנטזיה ? לא לגמרי . שהרי הפגישה התקיימה בפועל והניבה שלושה טקסטים מפרי עטו של דרידה , טקסטים שאינם שווים אמנם בהיקפם , ושנכתבו בשלבים שונים של יצירתו כמו באקראי , ללא זיקה מפורשת זה לזה . לא ניתן להסיק אפוא לאלתר שדווקא החיבור בין דרידה לשייקספיר נושא עמו ערך ייצוגי או מלמד במיוחד על הרקונסטרוקציה . יתר על כן , שלא כמסורת פילוסופית ותיקה שדנה בתיאטרון או ביתר דיוק בטרגדיה ( אריסטו , הגל , ניטשה , בנימין , אם למנות רק אחדים , ( דרידה מעודו לא הפך את העיקרון הטרגי ( או כל עיקרון אסתטי או פואטי אחר ) לעיקרון מארגן של הגותו . למעשה , . 1 ז'אק דרידה , "צוויו של מרקס" מתוך ללחלח . הרפאים של מרק . 0 . 2 ראו : Jacques Derrida , "This Strange Institution Called Literature " : An Interview , in Actsof Literature , edited by Derek Attridge ( New . ( Acts : ] VnV ) , York , London : Routledge , 1992 )
|
|