|
|
עמוד:11
הדינמיקה של שנות התשעים אפשרה לחן לתקן את חוויית ההגירה שלו באמצעות הקבלה והקליטה האוהדת של שחורים אחרים , חברי קהילת העבריים . חזרתו של הפיוט - שאני מאפיינת בשיבתו של המורחק , המתבטאת בהגחתו של שדה קיומי ולשוני נסתר לתוך השדה המודע האקזוטרי - מחייבת פנייה אל העדות האישית , וכן בחינה של היצירה השירית בהיותה הזירה הראשונה שבה מתחוללת שיבה זו . את השער השלישי , "עדות : השרשרת הבין דורית , " פותחים שני מאמרים - שלי ושל מאיר בוזגלו . שניהם מבקשים לתאר את רקמת החיים שהולידה את הרצון ללכת בעקבות קולו של הפיוט . מאמרי , "הפיוט כחלום וכחלון : מרחבי זיכרון / ' דן ברפרוף בשקיעי פיוט בשירה העברית המודרנית . לאחר מכן הוא מתאר את ההוויה הדו לשונית והדו תרבותית של היהודים בשנות גלותם הארוכות , ומדגים את ביטויה של הוויה זו בשירה המודרנית . המאמר ממשיך ומתאר שלושה מודוסים שהתקיימו בצפת ובארץ ישראל כולה במאה ה , 16 המשקפים שלוש גישות לריטואל , ליחסי קודש וחול ולסוגיית הפיוט , ומסביר כיצד הם באים לידי ביטוי בתנועת החסידות . לבסוף הוא מתאר את הדינמיקה של יחסי מרכז-שוליים ואת שלבי ההגחה של הפיוט ממה שנתפס כ"שפת הלב" אל הפרהסיה הציבורית . מאיר בוזגלו , פילוסוף ומתמטיקאי , בנו של הפייטן ר' דוד בוזגלו , מתאר במאמרו " סוף ההתחלה" את מה שאפשר לכנות המרקם הרב קולי של קהילות יוצאי צפון אפריקה . בואו של ר' דוד בוזגלו היה כבואם הבו זמני , במונחים בלשניים , של המוען והשדר מעולם הולך ונעלם . ר' דוד השכיל להבחין בצמא האדיר של הקהל הישראלי כנמען , ובעקבות זאת לחדש משמעות , ללכד ולקשר צופן והקשר של קהילת הגירה פרומה מזיכרונה . מאיר בוזגלו , במסמך אישי נדיר , מתאר את הרב קוליות המוזיקלית שבתוכה גדל , אשר נעה באזורים שסימן אז הרוק הכבד , לצד מרקמים אחרים - של יאן אנדרסן , פינק פלויד וג'טרו טל . אני מוצאת בדבריו עדות עשירה , עדינה ומאופקת על האופן שבו אביו - שלכאורה לא ייעד אותו לפיוט - הכשיר אותו , כביכול בלי משים , לייעוד התרבותי החברתי הרחב שלו . מאיר מדבר על אביו אך מן הצד אפשר לראות את החניכה שלו עצמו כמוסר בתרבות הישראלית . יוסי אוחנה , המגדיר את עצמו נאמן חברה ותרבות , הוא מקימו ומנהלו של הארגון " קהילות שרות , " שממנו נולד "אתר הפיוט , " שני פרויקטים ששינו את פני התרבות הישראלית . אוחנה , במאמרו "מן המוזיקה הברברית ועד 'קהילות שרות , "' מוסר אף הוא עדות מן המדרגה הראשונה . הוא מתחקה בכנות ובאומץ על עוצמת הדימוי השלילי שנצרב בו , ילד ממשפחה יראת שמים אבל מעוטת כלים תודעתיים להבנת המציאות שאליה נקלעה ולהתמודדות עמה , ביחס לתרבות המוצא שלו . אוחנה חושף את כאב ההתמודדות עם ההכרה העצמית ב"בורות" שגדל בה באשר לשורשיו ומקורותיו ומצייר בצבעים עזים את התרבות הנאדרת , אפופת ההוד והמסתורין של היהודים בני התורה , החוכמה והשיר מהרי האטלס . שיבתו של המורחק ניכרת היטב ביצירתה של המשוררת מיכל הלד . במאמרה '" כ ^ ני שרה השיר הזה ששרו לפני : ' התגלגלות הפיוט הספרדי בשירה בת זמננו - מרפלקטיביות לרפלקסיביות ומפייטנות לפיוטיות" היא מתארת , מתוך בחינה
|
|