התוכן

עמוד:10

הקדמה כרך זה , החמישי במניין כרכי האנציקלופדיה , עניינו בשתי מחלקות של בעלי חיים : הדוחיים והזוחלים . יצורים אלה לא זכו מעולם לאהדה מרובה בקרב בני האדם . הגישה הרגשית הרווחת כלפיהם בוטאה בצורה קולעת בידי קרולוס לינאוס 707 ) ו778- ו לספה " נ , ( המייסד של הזואולוגיה השיטתית בת זמננו : " חיות נאלחות ומעוררות נועל אלה מאופיינות על ידי לב בעל חדר יחיד ולשכה יחידה , ריאות מפוקפקות ואיבר זכרות כפול . רוב הדוחיים והזוחלים מעוררים רגש של זוועה בשל גופם הקר , צבעם העגום , שלדם הסחוסי , עורם המזוהם , דמותם הפראית , עיניהם הערמומיות , ריחם המבאיש , קולם הצורם , משכנותיהם המטונפים ורעליהם האיומים ; לפיכך לא התאמץ בוראם ליצור הרבה מהם . " מאז נכתבו דברים אלה במקורם הלטיני , חלה אמנם תזוזה מסויימת בדעת הקהל כלפי הזוחלים והדוחיים . אצל מיעוט , וביחוד אצל הציבור המשכיל והנאור , הומרו השנאה והסלידה באדישות ובסובלנות , ואילו בקרב מעטים מאוד ניכרים אף ניצנים ראשונים של חיבה . יתכן שכרך זה יתרום תרומה כלשהי לקידומו ולהאצתו של התהליך . הדוחיים והזוחלים מייצגים שני דרגים של מעבר מן החיים במים לאורח חיים יבשתי . השלב הראשון ניכר אצל הדוחיים . הבוגרים שבהם מסוגלים לנוע ולמצוא את מזונותיהם ביבשה , בדרך כלל בתנאים של לחות אויר גבוהה , אולם תוך זיקה המחייבת אותם לחזור למקווי המים לצורך רבייתם . שלב מתקדם יותר ניכר אצל הזוחלים , המותאמים לאורח חיים בתנאי יובש גמור , ואף לרבייה ביבשה . הזוחלים הם איפוא החלוצים הראשונים בכיבוש היבשה , ובה הם שגשגו ושלטו בכיפה במשך עידן גיאולוגי שלם , שחלף ועבר . מקרב הזוחלים התפתחו העופות והיונקים , לרבות בני המין האנושי . אצל מיני הזוחלים הקיימים היום בולטות עדיין כמה תכונות ותחבולות שאיפשרו בעבר את כיבוש היבשה : החסכון בפעילות היומית , הצמצום בצריכת מזון ומים והזיקה הבלעדית כמעט למקור אנרגיה חיצוני - אנרגיית השמש . מוצא הזוחלים והדוחיים של יעוראל חרף שטחה המצומצם עשירה ארץ ישראל במגוון ובמנין מיני הזוחלים המצויים בה , ביחס לארצות שכנות לה כמצרים או טורקיה או אף מרוחקות ממנה , בקליפורניה הנודעת כעשירה במיני זוחלים . עושר זה מקורו בעיקר בשלושה גורמים המשולבים זה בזה : - תהפוכות אקלימיות שעברו על הארץ במרוצת כעשרים מיליוני השנים האחרונות , וביחוד במרוצת מיליון השנים האחרונות , גרמו מדי פעם לפלישות משני סוגים : האחת - פלישת בעלי חיים מן האזור המשווני , מדרום ומדרום מזרח ; והשניה - פלישת מרכיבים מן היבשת הממוזגת קרירה שבצפון . עם התיצבות תנאי האקלים במתכונת הנוכחית הוכחדו ונעלמו רוב הפולשים האלה , אך מקצתם מצאו את התנאים הטובים לקיומם , וצאצאיהם חיים כאן עד היום . - מיקומה של ארץ ישראל במרכז העולם הישן , כך שהיא משמשת מעין נשר יבשתי המחבר את חבל העולם הממוזג שבצפון עם אזורי המדבריות החרבים , ומעבר להם עם רצועת יערות העד הגשומים והחמים של אפריקה ואסיה . - המגוון הרחב של צורות הנוף , וכן המגוון האקלימי הגדול , אשר חברו ליצור בארץ שפע מקומות חיות . כנגד זה עניה ארץ ישראל למדי במיני דוחיים - שבעה מינים בלבד - וזאת עקב המגוון המצומצם של מקווי המים שבתחומיה . ניתן להבחין כי קיים דמיון רב , בקווים רחבים וכלליים , בין משרעות התפוצה של מינים שונים : מהם שתפוצתם משתרעת בעיקר ברצועת הרוחב של האקלים הממוזג , הנמשכת לאורך חופיו הצפוניים של הים התיכון , מהם הנפוצים ברצועת הרוחב המצויה בדרומו של הים התיכון , בתנאי אקלים שחונים יותר , ומהם , בני קבוצה שלישית , נפוצים כרצועה אנכית , מדרום לצפון . בדרכו של המעונין בנושא הזוחלים והדוחיים ניצבים שני מכשולים : הבדלים בתפיסה ובהערכה של הנתונים בין החוקרים וקיום אסכולות עיוניות שונות . במיוחד אין אחידות דעים במינוח בין חוקרי עולם החי וחוקרי הצמחייה של ארץ ישראל . מערכת האנציקלופדיה החליטה שאין זה מתפקידה לכפות על המחברים של כרכיה השונים שיטה אחידה ומחייבת באופן הצגת הנתונים , כפי שהם נראים בעיני כל אחד מהם בתחום התמחותו .

ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר