הקדמה

עמוד:9

הקדמה בספר זה מבקשת אני לעסוק ביחסם של המוסלמים בימי הביניים אל המקרא ובמידת הכרתם אותו . יש הבדל בין יחסם של הנוצרים אל " הברית הישנה , " המבשרת לפי הבנתם את בואו של ישו , לבין יחסם של המוסלמים אל המקרא . הנוצרים מקדשים את הטכסט המקראי , אך מפרשים אותו בצורה טיפולוגית פריפיגורטיבית , המרמזת על תולדותיו של ישו ועל תורתו , ודוחים את הפרשנות היהודית המבוססת על פשט הכתובים . המוסלמים אמנם מקבלים את התורה כהתגלות של אמת אלוהית , אך אין הם מקדשים את הטכסט , כפי שהוא מצוי בידינו , אלא טוענים שחלו בו במרוצת הדורות שינויים וזיופים . לפיכך מתקיפים הסופרים המוסלמים במישרין את הטכסט המקראי ( ולא רק את דרכי הפרשנות היהודית , כפי שעושים הנוצרים ) במטרה להוכיח שנשמטו ממנו פסוקים או שנוספו לו תוספות רבות מעשה ידי אדם . כמו כן הם טוענים שאין למקרא שרשרת של מסירה מהימנה , כפי שיש לקוראן , ובאופן כללי יותר הם קובעים כי עבר זמנו ופקעה תקפותו . בנושאים אלה עוסקים שלושת הפרקים הראשונים של ספר זה . תוך כדי עיון בטענות אלה ובאחרות נוצרה מעין ביקורת מקרא מוסלמית ימי ביניימית ( זו עסקה גם בברית החדשה , אך לא נעסוק בכך כאן , ( ביקורת שעסקה בעיון מעמיק ומדוקדק בסיפורי המקרא ובפסוקים מיוחדים בו , אם כי ללא ידיעת השפה העברית וללא הכרת הקנון בן כ"ד ספרים . ביקורת מקרא מוסלמית זו שאבה רבות ממקורות קדם אסלאמיים , פגאניים , נוצריים , גנוסטיים ואחרים ופיתחה אותם בצורה מעניינת ביותר . בפרק השישי אנסה להראות שלאחר מאות שנים הועברו מוטיבים רבים מספרות ערבית מוסלמית זו—באמצעות מתווכים יהודים ונוצרים , בעברית ובלטינית—אל אירופה ואל ראשית ביקורת המקרא המודרנית . הדברים עדיין צריכים עיון ומחקר רב , אך אין ספק שאפשר כבר עתה להצביע על הקשר המיוחד בעניין זה שבין שלוש תרבויות השונות זו מזו —העולם

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר