|
|
עמוד:8
האסון בדפים אלה אינה תלויה ישירות בכמות הכאב והסבל שנגרמו על ידי אירועים היסטוריים . היסוד האסוני שבמאורעות מוגדר על פי כוחו לנתץ פרדיגמות קיימות של משמעות , ובייחוד אלו המסמנות את הקשרים בין האל לעם היהודי . שיקומן של פרדיגמות אלו באמצעות הפרשנות היה הגורם המכריע בהישרדות היצירתית ; ובמפעל זה של שיקום נטל הדמיון הספרותי מקום מרכזי . בבחירה במה שלא ייכלל ובמה שייכלל במחקר מתוך קורפוס ספרותי עצום , שנוצר במשך תקופות רבות , הונחיתי על ידי עיקרון של אי המשכיות . התמקדתי בנקודות הלחץ במסורת : הרגעים שבהם חל היסט בפרדיגמות , והם מגולמים בטקסטים שאינם יכולים להתאים את עצמם בקלות להסברים מקובלים ומשום כך הם חייבים לגייס אמצעים חדשים לשם השגה מחודשת של משמעות . בסכמה זו ההיסטוריה והספרות אינן עולות תמיד בקנה אחד . כך הרציחות באוקראינה בשנת 1648 השפיעו על מצבו החומרי והמדיני של העם היהודי לאין ערוך יותר משהשפיעו הרציחות של הצלבנים בשנת 1096 י אבל ברמת הדמיון הספרותי האיקונוגרפי היתה זו דווקא 1096 שקבעה שורה של נורמות חזקות , נורמות ללא תקדים , אשר האסון המאוחר והנורא יותר לא העמידן בסימן שאלה . הדינמיות של ההיסטוריה הספרותית היא המצדיקה ויתור גדול במיוחד י ספרד של ימי הביניים . איגרתו של הרמב"ם על רדיפות האלמוואחדים ( המייחדים , ( ומאוחר יותר — המשיחיות של ר' יצחק אברבנאל , ניחומיו ההיסטוריוגרפיים של אבן וורגה ותגובות אחרות על גירוש ספרד — כל אלה נוגעים באורח חיוני לנושא החורבן . הותרתי מחברים אלה מחוץ לתחום הדיון , הן משום שהעיסוק בהם היה מחייב פנייה לתחומי חקירה נרחבים , שהמסמכים העיקריים שבהם אינם ספרותיים באותו מובן צר החל על המסמכים האחרים שהובאו בחשבון , הן — וזו הסיבה העיקרית — משום שאותם מסמכים נוגעים פחות בעניין ההמשכיות ואי ההמשכיות . לעומת החידושים הרדיקליים ביחס למסורת המגולמים בפיוטים האשכנזיים , הכתבים הספרדיים אינם מייצגים אלא הדגשות של נטיות שהתגלו בבירור כבר קודם לכן במסגרת פרדיגמת הפשר של חז"ל . ובדרך ההיפוך ו מזווית הראות הרטרוספקטיבית של הספרות העברית החדשה היו דווקא הדימויים החיוניים של קידוש השם שעוצבו על פי המודל האשכנזי , אלה שנראו בסיכומו של עבר שאפשר לאמצם או לדחותם . מסורות הנחמה הספרדיות אומצו באופן גלוי יותר על ידי ההיסטוריוגרפיה והפילוסופיה של התקופה החדשה — על ידי נחמן קרוכמאל , למשל — ולא על ידי הספרות היפה . סידור חלקיו של ספר זה מייצג תפיסה שלפיה ניתן לחלק ולסדר את הרגעים קובעי הנורמות . שלושת הפרקים שבחלק הראשון בוחנים שלבים שונים בגיבושה של המסורת הפרה מודרנית — בתנ"ך , במדרש ובפיוטי אשכנז . החלק השני דן בתגובותיה של הספרות העברית החילונית החדשה על הפוגרומים של
|
|