|
|
עמוד:11
יותר . באופן שאינו לגמרי בלתי קשור לזיהויו של זימל כיהודי , ככל הנראה , נתפסה צורת מחשבתו כשלילית מיסודה , ככזו שמסוגלת רק לבקר ולפרק ולא ליצור ולבנות . היה מי שכינה חשיבה זו "דיאלקטיקה ללא העלאה ; " אחר התבדח ( במה שניתן לתרגם באופן חופשי ולא 4 מדויק ) כי "מה שאיננו - יזומל" - ( "Was nicht ist wird erssimelt ") ביקורת שזימל דחה כלא נכונה וכבלתי הוגנת - ואחר דימה את מחשבתו של זימל לזיקוקין די נור , שמתפוצץ באופן מרהיב אך לא 5 מותיר אחריו עצם בר אחיזה . וישנו גם ההיבט הממסדי : בניגוד לעמיתיו מייסדי הסוציולוגיה האקדמית , ובר ודורקהיים , שהשפעתם הממסדית הייתה גדולה , זימל לא העמיד תלמידים שניתן להגיד עליהם כי הוציאו לפועל את תוכנית עבודתו , ולא יצר אסכולה מובהקת . הוא לא יסד כתב עת , ולא תיעל ערוצי מחקר באמצעות מפעלי עריכה או ההדרה . כמו בעניינים האחרים שצוינו לעיל , היו לכך חסרונות ברורים מבחינת השפעתו , אך גם " יתרונות" מסוימים . בעוד שהשפעתו של דורקהיים , למשל , הגיעה לשיא ואחר כך , כטבען של אסכולות , דעכה , הרי שהשפעתו של זימל הייתה מראשיתה מבוזרת ולא אחידה - ונותרה כזו עד היום . מנקודת הראות של ראשית המאה העשרים ואחת , קרוב זימל ברוחו לשלהי המאה העשרים , לזרמים פוסט מודרניים מסוימים בעידן הקפיטליסטי המאוחר , יותר מאשר זרמים אחרים בני זמנו . אבל "אפקט מציאות" זה , כפי שכינה אותו תלאן בארת , עשוי גם 6 להטעות . מי שיתפתה לקרוא את זימל כאילו הוא אכן כותב עכשווי , יתאכזב לגלות שהוא אינו עומד בכללי התקינות הפוליטית העכשווית ( וגם אינו דקונסטרוקציוניסט . ( דווקא באותם היבטים אשר זימל קיבל כמובנים מאליהם , ואשר לא היו כלל מושא הטיעון שלו , עשויים הקוראים להכיר בבירור כי זימל היה שותף לערכי התרבות של זמנו . . 4 מצוטט אצל וולף : Kurt H . Wolff , "Introduction " , in : Kurt H . Wolff , . The Sociologyof Georg Simmei , New York . Free Press , xliii , note 13 . 5 מצוטט אצל גאסן : Kurt Gassen , "Erinnerungen an Simmel von Kurt Gassen " , in : Kurt Gassen and Michael Landmann ( eds . ) , Buch des Dankes an Georg Simmel : Brief e , Erinnerungen , Bibliographie . ( Berlin : Duncker & Humblot , 1958 ) , 303 . 6 ראו : Roland Barthes , "The Discourse of History " , trans . Stephen Bann , Comparative Criticism : A Yearbook 3 , ed . E . S . Schaffer . ( Cambridge : Cambridge University Press , 1981 ) , 17
|
|