|
|
עמוד:7
פתח דבר מחקר זה נערך במסגרת עבודתו של המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות באוניברסיטה העברית , החוקר תופעות של שנאת ישראל בעולם . המטרה היתה לבדוק אם קיימים גילויי אנטישמיות במצרים בעת הנוכחית , והתקופה שנתחמה היתה משך השנים שלאחר עשיית השלום . יהודים אינם קיימים יותר במצרים כגורם להתייחסות חברתית , והתחום היחיד שבו יכולות לבוא לידי ביטוי עמדות אנטישמיות בצורה ברורה הניתנת ללימוד הוא התחום הרעיוני . מקורות המחקר הם על כן השקפות רלבנטיות המובעות בכתובים מצריים . כמו המקורות כך גם הדיון שייך לתחום הרעיוני , בשיטתו ובמסקנותיו . הניתוח הוא טכסטואלי וביטויי האיבה נידונו מצד תוכנם ובהקשרם האידאי . השאלות שהוצגו מתייחסות למהותן של ההשקפות העוינות ואינן נדרשות לא לבחינת שיעורי האמת והעיוות שבהן , ולא לבדיקת הנסיבות ההיסטוריות והפסיכולוגיות שהיוו את הגירוי המיידי להשמעתן . על אף שלנושא יש נגיעה בתחום של יחסי ישראל ומצרים , אין המחקר עוסק בהשלכות שיש לו לגבי מערכת זו , דבר החורג מהדיסציפלינה שבמסגרתה נערך ומהמידע המצוי במקורותיו . • • המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון יזם , השכיל ואפשר את עריכת המחקר . המכון למחקר ע"ש הרי ס' טרומן למען קידום השלום סייע באמצעים רבים , שהאווירה הטובה השורה בו איננה הפחות שבהם . לעזר רב היתה ספריית מכון טרומן והצוות המצוין שלה , ובמיוחד אברהם גרינהאוז , התופס את מושג הספרן במובנו הרחב והיפה ביותר . עמיתים באוניברסיטה העברית בירושלים , באוניברסיטת תל-אביב ומחוץ להן הקשיבו באורך רוח לבעיות שהתלבטתי בהן , ביקרו את חשיבתי והעשירו אותה בהארותיהם . לכולם נתונה תודתי .
|
|