|
|
עמוד:80
שכל תלמידיהם היו עולים חדשים , 9 , 000-ו נוספים למדו בכיתות נפרדות במסגרת בתי-ספר כלליים קיימים ( איזאק , מצוטט אצל באשי , . ( 1985 : 316 אם נצרף את שני הסכומים , נמצא כי 86 % מכלל התלמידים החדשים למדו בנפרד מן התלמידים הוותיקים . סביר להניח כי רובם היו מזרחים ( סבירסקי , . ( 1990 : 52 בידול על פי קווים מעמדיים-עדתיים המשיך לאפיין את מערכת החינוך היהודית בישראל גם בשנים מאוחרות יותר ( ר' קולמן , . ( 1985 : 878-879 בתי-הספר שהוקמו עבור ילדי העולים החדשים , ונקראו "בתי-ספר לילדי עולים , " הוקמו על-ידי מנגנון המדינה החדש . עקרונית , הם יכולים היו להפוך 0013-ל ו 501 ו 01 וו 1 וו 001 הישראליים הראשונים , דהיינו , בתי-ספר מדינתיים המקבלים את כל ( היהודים ) הבאים בשעריהם ומחנכים ברוח פלורליסטית ואוניברסליסטית . אך לא זה מה שקרה . עד לשנת 1953 המשיכו לפעול באורח חוקי ה"זרמים" החינוכיים מתקופת היישוב . הללו התחרו בינם לבין עצמם במאמץ לספח את בתי-הספר החדשים , על תלמידיהם , לשורותיהם . תחרות זו בין הזרמים חוללה עימות פוליטי חריף , שהוביל למשבר ממשלתי . המוצא מן המשבר היה פשרה היסטורית , שהושגה בשנת , 1953 הידועה בשם " חיסול הזרמים בחינוך , " וקיבלה ביטוי פורמאלי בחוק חינוך ממלכתי מאותה שנה ( קליינברגר , : 1977 : 118-135 דון-יחיא , : 1985 סבירסקי , 1990 : פרק ; 3 צמרת , . ( 1993 פשרה זו הותירה על כנה את הזרם של " המזרחי , " שעתה קיבל את השם "החינוך הממלכתי דתי , " ואת הזרם של "אגודת ישראל , " שקיבל את השם "החינוך העצמאי ; " מנגד , "זרם העובדים" ו"הזרם הכללי" התפרקו מכליהם האידיאולוגיים , והתמזגו במה שקרוי "החינוך הממלכתי , " ובפי העם , "החינוך החילוני . " הזוכות הגדולות באותה פשרה היו מפא"י , שהיתה המפלגה השלטת , ובתוקף זאת הפכה לגוף הפוליטי המוביל בזרם הממלכתי , והמפד"ל , שזכתה לטריטוריה מוגנת משלה בתוך מנגנון החינוך המדינתי , והשתלטה על החינוך הממלכתי-דתי . העולים עצמם שיחקו תפקיד סביל בהתחרות זו - נמשכים הנה והנה על-ידי תנועות חינוכיות שכולן כאחת היו זרות להם . בתי-הספר המדינתיים החדשים , שהפכו עד מהרה ל"זרמיים , " פעלו על-פי הדגמים השונים שפותחו עוד בתקופת היישוב - מבחינת
|
|