העלאה המונית על בואם של יהודי עיראק בשנות ה-50

עמוד:68

הוא : מקובלת עליי קביעתו של הארווי גולדברג , לפיה העקירה מארץ המוצא - ואני מוסיף , בוודאי לארץ יהודית - היתה "אחת ההתפתחויות האפשריות שהיו 'בנויות לתוך' הפרדיגמה התרבותית ההיסטורית . " השימוש כמושג "העלאה" בא להדגיש את חשיבותה , מבחינת ההשלכות החברתיות מאוחר יותר , של היוזמה שבאה מכיוון ההנהגה הציונית בארץ ישראל , ומאוחר יותר מצד ממשלת ישראל הריבונית , לגייס את יהודי ערב - ובתקופות אחרות קיבוצים יהודיים אחרים - לפרוייקט הציוני ; וכן את ההשלכות של השליטה של מנגנוני העלייה והקליטה של הסוכנות היהודית ושל מדינת ישראל , אם באופן ישיר , באמצעות שליחים , ואם באמצעות פעילים ציוניים מקומיים , בכל שלבי תהליך המעבר מארץ המוצא לישראל . השלכה מרכזית של יוזמה ושל שליטה אלו היתה דחיקת רגליה של ההנהגה הקהילתית היהודית המקומית . קהילות אשר עד לאותו שלב היסטורי פעלו על פי דפוסים קבוצתיים ממוסדים , הפכו לאוסף של "מועלים , " העומדים בשערי ישראל כשהם בודדים ומבודדים , נטולים כלים ארגוניים שיאפשרו להם לעצב עמדה משותפת ולהיכנס למשא ומתן כקולקטיב . מצב זה היה בין הגורמים שהקלו על הפרולטריזציה והפריפריאליזציה של יהודי ערב בישראל .

ברירות הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר