הקדמה

עמוד:9

הקדמה הבחינה החברתית של האמנות לא עוררה עד כה עניין מיוחד . אולי הניסיון להסביר את התהליך הנעלה של היצירה הרוחנית בנימוקים של מציאות חומרית הוא שהרתיע מפני החדירה לקודש הקודשים של הרוח . זאת ועוד , הסוציולוגיה של התרבות , והאמנות בכלל זה , נפסלה מלכתחילה בגלל אנשי 'הסוציולוגיה הוולגרית' של שנות העשרים , בייחוד בברית המועצות . בדבקותם בדוגמה המרקסיסטית , ערערו הללו כל יסוד מדעי בגישה החברתית לתולדות האמנות , ומתוך מאמץ להגדיר את היצירה על פי מקורו המעמדי של היוצר , הגיעו למסקנות מגוחכות . למרבה הצער , השפעתה של 'הסוציולוגיה הוולגרית' היתה חזקה כל כך עד שאנחנו מוצאים את הדיה גם בכתיבתם של חוקרים נודעים כמו ארנולד האוזר ופרידריך אנטאל . הסוציולוגים הראשונים טעו עוד טעות מכרעת כשביקשו להשתמש ביצירות אמנות כחומר עזר לצורך מסקנות סוציולוגיות ( ועוד הרעו לעשות והכפיפו נתונים של האמנות לתורות חברתיות וכלכליות . ( ואולם הגישה החברתית בתולדות האמנות ראוי לה לשאוף לעשות את ההפך — לגלות את שורשיה החברתיים של היצירה כדי להסביר את יצירת האמנות ואת השקפת יוצרה . וזו אכן משימתי בספר הזה : לגלות את השורשים החברתיים של היצירות ויוצריהן בימי הביניים המאוחרים ובתקופת הרנסנס במערב אירופה . יוצרה של יצירת אמנות , גם אם הוא גאון בגאונים , עדיין הוא נציג של תקופתו . הוא חי בסביבה חברתית נתונה ותלוי בה , מראשיתו הוא שרוי באווירה מסוימת , ויש שהוא נשאר בה עד מותו ; במידה רבה הוא תלוי בארגונים המקצועיים : הלשכה , הגילדה ואגודת האחים , ( fratemitas ) בחוקיהם ובמנהגיהם . הוא פועל לא על פי רצונו ונטיותיו בלבד , אלא לפי דרישות הלקוח וטעם הקהילה . יצירותיו

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר