פתח דבר

עמוד:7

פתח דבר זאב לאקיר ג'ורג' מוסה , מגדולי המורים בקרב ההיסטוריונים האמריקנים בני דורו , נמנה כנראה עם המוכרים שבהם מעבר לים והיה ללא ספק אחד האהובים שבהם . סקירות רבות , ארוכות ומעמיקות , התפרסמו על חייו ועל עבודתו בעיתונות הגרמנית והצרפתית , וגם באיטליה ובישראל . הן הוכיחו , בץ היתר , שג'ורג' הפך לאגדה בעודו בחיים , שכן בין הסיפורים שהופיעו בהן היו כאלה שקרוב לוודאי שלא היו ולא נבראו או , ליתר דיוק , לא התרחשו באופן שבו תוארו . בארצות הברית , שבה ההתעניינות הציבורית בהיסטוריונים נופלת בהרבה מההתעניינות בבדרנים או בפוליטיקאים , נתפרסמו , ברוב המקרים , רק הודעות פטירה קצרות ושטחיות . ה"ניו יורק טיימס" הציג תמונה של מישהו אחר ומתחתיה השם "ג' ל' מוסה , " והדבר היה משעשע מן הסתם מאוד את ג'ורג . ' הוא נולד למשפחה יהודית גרמנית בולטת ועשירה מאוד . אבי סבו , מרקוס מוסה , היה רופא בעיר קטנה בחבל פוזן . בנו של מרקוס , רודולף , עקר לברלין וייסד ב 867 ו את מה שעתידה הייתה להיות סוכנות הפרסום הגדולה ביותר במדינה , ולאחר מכן אימפריית תקשורת שספינת הדגל שלה הייתה העיתון המפורסם . Berliner Tageblatt זמן קצר אחרי מותו של מוסה ראה אור כרך עב כרס , שהציג הן את קורותיה של משפחת מוסה הגרמנית היהודית במאות התשע עשרה והעשרים הן את תולדות האימפריה העסקית שלה Elisabeth Kraus , Die Familie Mosse : Deutsch-judisches ) . { Biirgertum im 19 . und 20 . Jahrhundert , Munich 1999 ג'ורג' העביר חלק גדול מנעוריו בבית אחוזה מדרום לברלין . אגף שלם של בית האחוזה עמד לרשותו . היו לו שם משרתים ואומנות , בדרך כלל מבריטניה ומצרפת , וביום הולדתו הייתה התזמורת המקומית משמיעה לו סרנדות . ייתכן בהחלט שרקעו הוא שהעניק לו את הביטחון העצמי , את התחושה שהוא מוגן ואת הנדיבות שאפיינו אותו בהמשך חייו , תכונות שלמרבה הצער אינן חזון נפרץ אפילו במקצועו . הוא העריך תמיד את עבודתם של אחרים ; הייתה בו תוקפנות מעטה בלבד , ואף לא שמץ של

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא