הקדמה

עמוד:10

אולי העדכון השימושי ביותר שנעשה במאה העשרים למחקר הגרמני של המאה התשע עשרה . ואין זה סתם עדכון ; אף על פי שהעורכים הקפידו על הכללים המחמירים של אובייקטיביות מדעית , הם הוסיפו משפט אחד לסוף הכרך הראשון : שירר סיים את הכרך הזה בתיאורו הלעגני של הירונימוס את קינותיהם של היהודים בתשעה באב ואת אבלם , וכאן הוסיפו העורכים : "אולם דמעות האבל הסתירו תקווה , והתקווה סירבה למות . " מלבד סטייה קצרה אך משמעותית זו מן הריחוק האקדמי , "שירר החדש" עומד בשורה אחת עם האוסף של שטרן בשאיפה שהוא מציג למחקר המעודכן והמדויק ביותר . השתתפותו של מילר במפעל זה הייתה הסימן הראשון לחשיבות שהוא מייחס לתולדות היהודים כאל חלק מתולדות האימפריה הרומית . היה זה אמנם רק היבט אחד של ראייתו הרחבה את ההיסטוריה של רומא , מבט מן הפריפריה של האימפריה ולא ממרכזה , והוא מעניק פרספקטיבה ראויה לאזורים השונים של העולם הרומי , לעמים שחיו בו ולתרבויות שהתקיימו בו . " ההיסטוריה מלמטה" כבשה את מקומה גם בהיסטוריה של רומא עם הסטת תשומת הלב מהבירה אל חמישים עד שבעים מיליון התושבים של אימפריה ענקית . ספרו של מילר על המזרח התיכון הרומי שבין השנים 31 לפנה"ס ל 337 לסה"נ הוא אחד משיאיה של המגמה הזאת . אחזור על קטע מביקורת שנכתבה על אודותיו : "אחת מן המסקנות האיתנות ביותר , שהוכחה באופן המשכנע ביותר , היא ייחודם של היהודים והקהילה היהודית . טענה זו נטענה כמובן אין סוף פעמים , הן כחלק מ'אני מאמין' דתי או לאומ ( נ ) י הן בעבודות מלומדות בעלות שאיפה לאובייקטיביות , אך נדמה כי רק לעתים רחוקות הוצגו הדברים באופן כה משכנע ועל רקע מרשים של חומר השוואתי עשיר כל כך . " אין ספק שסיים , גדול ההיסטוריונים של רומא בדורו ומחבר שני הכרכים העבים על טקיטוס , שבו ראה את גדול ההיסטוריונים של רומא העתיקה , הרים גבה כשקרא את הרצאת הפתיחה הפרוגרמטית שאותה נשא מילר , המובהק מבין תלמידיו , כאשר קיבל לידיו את הקתדרה של סיים באוניברסיטת אוקספורד , הרצאה שבה תיאר את "קדמוניות היהודים" כספר שניתן לראות בו "את היצירה הבודדת החשובה ביותר שנכתבה באימפריה הרומית . " אלא שסיים עצמו נהג באופן דומה , כאשר כמעט

החברה ההיסטורית הישראלית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר