|
|
עמוד:9
הפגנית נעצרה במחסום המיתוס . היא לא יכלה לרסן את העוצמה המיתית הפגנית , ואולי אף לא ביקשה לעשות זאת . בהקשר זה יש לציין את מקומו של האל היהודי ושמותיו השונים במגיד . הפגנית . אחת השאלות שמעלה גידי בוהק בהקשר זה היא , האם החומר המיתי היהודי בא למגיה הפגנית מתוך מקורות יהודיים או שמא ממקורות נוצריים ואחרים ? חשובה אפוא מסקנתו של בוהק , שלפיה המגיקונים היוונים והמצרים לא התעמקו מעולם בכתבי הקודש היהודיים , אך היכרותם עם חומרים יהודיים אומרת דרשני מבחינת אפיונה של המגיה הפגנית ויחסה ליהדות כמקור השראה ראוי . מאמרו של אברהם גרוסמן עוסק בסוגה הספרותית החדשה שצמחה במרכזים היהודיים בימי הביניים , הלא היא העיסוק בדור המייסדים . גרוסמן עוסק במסכת הדימויים ההיסטוריים ברוב המרכזים התרבותיים שחיו בהם יהודים בימי הביניים . בדימויים אלה ראו היהודים את עצמם כצאצאיהם ההיסטוריים , לא רק מהבחינה של מוצא הייחוס אלא גם של המקום , של יהודים מתקופת בית ראשון ושני , בארץ ישראל ובבבל . למירקם התרבותי הזה היו ביטויים רבים , כמו קביעת הייחוס לבית דוד , תיאור מוטיבים של היחסים בין היהודים בגולה לבין שכניהם הנוכרים , ועיצוב דמויות המייסדים כתלמידי חכמים ואנשי מעלה . המגמה השלטת ברבים מהסיפורים הנוצרים בסוגה ספרותית זו היא ליצור שני דימויי יסוד : עתיקותו המופלגת של הייחוס ורציפותו ההיסטורית . על רקע סיפורים אלה נוצרו דימויים של זהות ייחודית שקבעה בין השאר את מעמדם של מרכזים ביחסם אלה לאלה . כל מרכז וסיפורו , אולם בראייה הפנימית מפגין כל סיפור מעמד ודימוי עצמי גבוה משל חברו . הסיפור על העבר הוא הגורם המעצב את החיים בהווה ומשפיע על דרך ניהולם המעשי . אם יש לסוגה הספרותית העוסקת בדור המייסדים מעמד של מיתוס , ואכן כך נראים הדברים לכאורה , הרי קישורם לעולם המעשה - הגורמים המעצבים זהות מקומית וריטואלים - מעלה דוגמה נוספת ומעניינת לטענת היסוד שהושמעה במחקר הפותח קובץ זה . מאמרו של משה אידל עוסק בהתפתחות המיתוס של הלויתן בספרות התלמודית , שם נוסף לו גוון מיני מובהק , ובדרכי גלגוליו של המיתוס באסכולות קבליות , במאה השלוש עשרה בעיקר . ההנחה היא כי דווקא בספרות התלמודית פרח המיתוס , בעוד שהפרשנויות הקבליות תיעלו את משמעו בהתאם להשקפות הקבליות השונות , בלי מירווח המחיה הרחב יותר שהיה קיים בעולם התלמודי . המוקד של הדיון בנושאי הקבלה מצוי בדברי הרשב " א , שלפרשנותו הסימבולית יש גם חלופה אלגורית פילוסופית . במאמרו על המיתוס בשירה העברית בתקופת ההשכלה , סוקר עמינדב דיקמן את חדירתם של נושאים מיתיים מן המיתולוגיה היוונית הרומית אל תקופת ההשכלה במאה הי " ח . הוא מנתח את קליטת היסודות המיתיים בשירה בתיווכם של מילונים שעסקו בנושאים מיתיים , ובהזדקקות המשוררים , יהודים ולא יהודים , למילונים אלה . בייחוד מנתח דיקמן את מעמד המשורר והשירה כחלק מתהליך הטמעת היסודות המיתיים
|
|