|
|
עמוד:13
ובייחוד הביקורת , רושמות מדי פעם בפעם , בתוך מאתיים וחמישים השנים האחרונות י לא זו הדרך ! הדרך לקראת מה : לקראת מתן נפש האדם היהודי על פי תכנים ובכלים אירופיים . לכך בעצם אני מתכוון באומרי : ספרות עברית חדשה : חדשה הן מבחינת השאיפה , חדשה מפאת המשברים המיוחדים לה . ברור שהיא גם חדשה בכך שהיא נענית לזרמים ספרותיים חדשים בעולם , אבל עיקר ענייני כאן בחידושה מבחי נת השאיפה המונחת ביסודה , וממילא מבחינת המשברים הנלווים אליה . מה אומרים המשברים האלה י אומרים הם , כי גדול הרצון להעמיד ספרות אירופית , ולעסוק בנפש האדם שהיא ממילא נפש אדם יהודי . לכאורה הכול פשוט , אבל מדי פעם מתחילים לשאול : מה זה יהודי , מי הוא יהודי . זה לא התחיל בימינו . ספרותנו כולה במאתיים וחמישים השנים האחרונות , החל ברמח"ל , מטופלת ומטפלת , במודע ושלא במודע , בשאלה זו . י בהיסטוריוגראפיה של הספרות העברית עדיין נטושה המחלוקת : מי הם אבות הספרות העברית החדשה י פ . לחובר מתחיל ברמח"ל , יוסף קלוזנר בווייזל , ואילו ח . נ . שפירא — בדור "המאספים . " מבלי להיכנס בעבי הקורה בעניין זה אפשר לקבוע בלא ספק , כי רמח"ל הוא הראשון לתחושה בצורך הזה שאנו מדברים עליו , הצורך בהבעה ספרותית אירופית קלאסית . הכיצד י הן רמח"ל היה מקובל , איש המוסר , וכתב את רוב דבריו ברוח המסורת הספרותית המקורית שלנו . ואולם מי בקרב הסופרים העבריים שלנו עד דור ביאליק ועד בכלל לא היו רמח"לים י וכי ביאליק וברדיצ'בסקי לא הגיעו אל הספרות מתוך לבו של עולם המסורת ומן הספרות המסורתית ? ובכן רמח"ל התחיל לחיות בנפשו את התחושה , שיש איזה מתח בין הדבקות שלו במקור הזה העצום , היהודי , היהדותי , בין המשיכה הזאת אל הקבלה , אל השבתאות , לבין המשיכה האחרת — אל ספרות אירופה . בהיותו בן חמש עשרה כתב ספר על הפואטיקה בשם "לשון לימודים ; " הספר נדפס כשהיה בן שבע עשרה ( ראוי ללמד אותו כטקסט ראשון בתולדות הביקורת העברית . ( ונשאלת השאלה , מה לו , לרמח"ל , ולכל העניינים הפואטיים הריטוריים האלה : העתקה , מיטאפורה , משל ,
|
|