|
|
עמוד:11
היוונית איננו מרשה לעצמו להסביר את נפש גיבורו על רקע פעולות שונות שלו , אלא מניח לגיבור בעצמו לתאר ולספר ולגולל חלומותיו , ובנאומיו אלה הוא ממחיש את הדחוס בסיטואציה שאנו עומדים בה , ומביאנו להבנה עמוקה בסיטואציות קודמות , שהביאו לסיטואציה הח דשה ; וכך מתחיל הקורא להבין מדוע נתגלגלו הדברים כפי שנתגלגלו . כך נהג גם וירגיליוס שהושפע מהומרוס וחיקה אותו . אצלו נמצא תיאורים נאומים רבים אף יותר מאשר אצל הומר . המונולוגים מעמידים את הדיאולוגים באפוסים האלה , הם הנותנים את המעמקים שבאדם , לא את סיפור המעשה . כדאי לציין שברומאנים — אגב , זה הסוג הספרותי היחיד שלא היה קיים בספרות היוונית — מרשה לעצמו היוצר המספר להכניס , לפני הסיטואציה המתוארת , אחריה ובאמצעיתה , קטעים שאני מכנה מסאיים , ולהסביר לנו בהם מה פירוש מעשה זה שעשה הגיבור , או מה משמעותה של תגובת הגיבורה . ברומאן מרשה לעצמו המספר לבוא ולהסביר את המעמקים , ואילו האפוס נותן זאת על ידי נאומי הגיבור . ספרותנו שלאחר התנ"ן מסתפקת בעניין זה ברמזים קצרים . רמז בלבד על המעמקים מספק את הצורך בהבנת המעמקים לרוחבם ולעוביים . אפילו בסיפורי התנ"ך , שם נחשפים תהומות הנפש , נמסרים הדברים במלים מספר , במשפטים קצרים . אינני מתכוון לשירה , אלא לדרך הסיפור . בספרות שלאחר המקרא , בתלמוד ובמדרשים , צבורים חומרים לאלפי רומאנים ודראמות — אבל הדברים נמסרים בקיצור , בדרך הסתפקות במועט . רק דוגמה אחת : הסיפור על ר' עקיבא בזמן הגזירות , כשמוציאים אותו להורג וסורקין את בשרו במסרקות של ברזל . תמהים עליו תלמידיו שהוא מקבל יסוריו באהבה . ומה הוא משיב להם י "כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה 'בכל נפשך , ' אפילו נוטל את נשמתך , אמרתי , מתי יבוא לידי ואקיימנו , ועכשיו שבא לידי , לא אקיימנו " ? אילו בא אדם לכתוב על פי זה סיפור קצר , או דראמה , כלום אפשר להסתפק ברמזים ומשפטים קצרים כאלה ? מי שיבקש לכתוב על כך על פי המסורת של הספרות האירופית יצטרך
|
|