ספרות ככוח תרבותי־חברתי

עמוד:יב

החיפוש הקדחתני של סופרי ההשכלה וחיבת ציון אחר צורות חדשות מתרחש בתוך 'ההתפוצצות ההיסטורית הגדולה' של החיים היהודיים . חיפוש זה לא היה עניין אסתיטי בלבד ; מקורו בצורך לשוב ולהגדיר אם מצבו הקיומי והחברתי של היהודי בעולם משתנה 1 בעולם שאין בו יותר ודאות ובטחון , אבל יש בו עושר תרבותי רב ואפשרויות חדשות ומגוונות לארגון מחדש של צורות הברה ושל צורות תרבות . להלכה נכונים הדברים לגבי מצבו של כל אדם בעת החדשה , אך למעשה תקפים הם במיוחד לגבי מצבו של האדם היהודי , שמאז האמאנצי פאציה נפתחו אפשרויות חדשות , אם גם פרובלמאטיות , להשתלבותו בחברה הכללית , תחילה באירופה ולאחר ^ מכן גם באמריקה . מחירה של השתלבות זו היה כבד , לעתים כרוך בטשטוש הזהות העצמית ההיסטורית , בערעורה , ואפילו באובדנה . הספרות העברית החדשה נתבעת מראשיתה להתמודד עם משבר מורכב ומקיף , פנימי וחיצוני כאחד , בתולדות ישראל . כך נעמדת במרכזה של ספרותנו החדשה , מלכתחילה , הדילמה הידועה : ההיסחפות בזרמי החיים האירופיים החדשים מאיימת לטשטש את עצמיותו העממית ההיסטורית של הקיבוץ היהודי , אך בו בזמן היא היא גם הנקודה המעשירה את חייו — דילמה כמעט ללא מוצא החוצה את ספרותנו , את חיינו : העולם הגדול שוב איננו רק שלילי , זר ועוין , כי אם גם אנושי , נאור ומעשיר . לכן , החל מהשיעור הראשון הניתן כאן , וכלה באחרון , מופיעות ספרות ההשכלה וספרות חיבת ציון , לא כעבר , ואפילו לא בתחנת מעבר , כי אם כפריצת דרך המעמידה סימני שאלה מאז , מאז ' ועד היום , כן כן , עד היום ... עד היום' — הלייטמוטיב של הלקין . היהודי היוצא לעולם הגדול — מה יהא על זהותו ? על גורלו ? האין זו , עדיין , עד היום , השאלה היסודית — שאלת ראשית ואחרית י בספרות העברית החדשה — במקום שבו מתנסחת השאלה הזאת בכל חריפותה , בכל תהיותיה ופיתוליה — מאחורי כל שברי התשובות , מעמיד הלקין תשובה ממין השאלה ו ייחודה של הספרות העברית החדשה מראשיתה — סובר הלקין — בהיותה חדורה בתחושת אחריות לאומית היסטורית מקיפה לגבי גורל העם היהודי כולו באשר הוא ; לגבי עברו , מציאות חייו בהווה ועתידו . כאן עובר ' קו פרשת המים' בין הספרות העברית החדשה לבין ספרות הנכתבת על נושאים יהודיים בידי יהודים בשפות אחרות , לרבות ביידיש . אף זו האחרונה עיקר התעניינותה בבעיות המיוחדות של האוכלוסייה היהודית בארץ שהיא נכתבת בה , בעוד שהספרות העברית , בכל תחנותיה , עיניה פקוחות למתרחש בחיי העם כולו באשר הוא . מכאן הראייה ההיסטוריוסופיה , לעתים נאיבית , לעתים מפוכחת , המצויה בכל מה שנכתב בה — בשירה , בפרוזה , במסה ועוד . בשיעוריו מערער הלקין על כמה הנחות מוטעות לגבי מהותה של ספרות ההשכלה וספרות חיבת ציון : שכל דור ודור אכן רואה את הספרות קודם כל כפי שהיא ניתנת לו על ידי סופריו ובני זמנו , זו תופעה טבעית . ואולם , הבנה

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר