|
|
עמוד:י
משימה ריניסאנסית נטלו על עצמם סופרי ההשכלה : לגלות את יופיו של העולם היהדותי לעצמם ולזולתם — לעולם היהודי ולעולם הלא יהודי — ולשוב ולשלבו בחיים היהודיים בהווה . זאת , כדי לעצב דמות אידיאלית של אדם יהודי שיהא מקפיד על צורתו , על תרבותו — הווה אומר , גם על החוקים הנכונים של הלשון ושל הצורות הספרותיות — ושיהא גם בן בית בתרבות הכללית < משימה ענקית ובו בזמן גם נאיבית מאוד , שכן בראשית דרכה לא העריכה ספרות ההשכלה הערכה נכונה את משקלם של גורמים חברתיים היסטוריים מכריעים . התוצאה — הניגודים והקרעים של ספרות ההשכלה וספרות חיבת ציון מרובים יותר ממה שנוהגים לייחס להן . עם ספרות ההשכלה וספרות חיבת ציון מתחילה ספרותנו החדשה את » סעה הדראמאטי והגורלי בתוך המבוך הכללי , האינסופי של העת החדשה . מכאן המאמץ ההירואי שלה , לרוב גם הטראגי , למצוא את סימני הדרכים ליהודי השואף לצאת לעולם הגדול ולמצוא בו את מקומו . מכאן הנסיון , מרובה ההישגים והכשלונות גם יחד , להקים גשר שיחבר עולם חדש אל עולם ישן — גשר נטוי לא פעם על פני תהום נפערת — גשר שיאפשר חיבורים בין תרבות סגורה לבין תרבות פתוחה , בין מחויבות כלפי מסורת עם לבין רצון להיות שייך למקום ולזמן — לאירופה . היה זה תהליך אופטימי בראשיתו , שהלך ונעשה פסימי בשלהי ההשכלה ובספרות חיבת ציון , וטראגי בספרות התחייה . קווי ההתרקמות של תהליך זה משורטטים בבהירות רבה בשיעורים שלפנינו . [ ב ] פרופסור שמעון הלקין בא לחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים אחרי פרופסור יוסף קלוזנר . גישתו של קלוזנר לספרותנו החדשה , כפי שנתנסתה בהרצאותיו , התבססה על הידע הספרותי הבין ביבליוגראפי העצום , שניתן היה לגלות עד זמנו , והוא אסף , אירגן וסיכם אותו בספרו המונומנטאלי 'ההיסטוריה של הספרות העברית החדשה . ' זוהי גישה המבארת ומסכמת תקופה עשירה ומעניינת בספרותנו לאור השקפת עולם הומאניסטית אופטימית , האומרת בטחון באדם , בתרבות ישראל , בנצח ישראל , במזיגה בין יהדות לאנושיות , בתחיית ישראל בארצו , ובחלקה המכריע של הספרות העברית החדשה בתהליך התחייה הלאומי . ספרו של קלוזנר שייך למסורת המפוארת של ספרי 'תולדות הספרות' שנתחברו בארצות ובתרבויות שונות במאות התשע עשרה והעשרים , והמשותף להם — אמונה עמוקה בתרבות האנושית , בשכלו של האדם ובשאיפתו להשתל מות ולהתקדמות , ותולדות הספרות הן אחת ההוכחות לכך . ספריו של קלויזנר היו בגדר חובה לתלמידי הלקין קודם כל בזכות עצמם ולאחר מכן כ'צד' שהלקין חלק על כמה מהערכותיו האסתיטיות לגבי ספרות
|
|