|
|
עמוד:ט
ספרות ככוח תרבותי חברתי מאת ציפורה כגן [ א ] התמורות החריפות במצב הכלכלי י חברתי של המרכזים היהודיים באירופה ( גרמניה , הולאנד , גאליציה , ליטא , פולין ואוקראינה ) למן המאה התשע עשרה niTOjm סימני שאלה על צורותיה המסורתיות של התרבות העברית , הווה אומר , על אורחות חייה הישנים . המציאות החדשה מביאה לרחוב היהודי גורמים חדשים — אמאנציפאציה , אוניברסאליות , חילוניות , השכלה ואמנות — ותובעת הגדרה חדשה למיהות האדם היהודי ולתרבותו . השאיפה הקיבוצית להפקיע עצמה מצורות מסורתיות ולעצב לה צורות חדשות בכלל , ובספרות בפרט , פירושה תחושת חיים חדשה , ששוב אינה מסתפקת בישן . הספרות — כחלק חשוב מן הכוח התרבותי המנסח את אופי המציאות המשתנה — נתבעת להגדירו תוך כדי התהוותו , שהרי ייעודה של האמנות הוא מסירת המתהווה ולא מסירת הנתון בלבד . כוחה — לקלוט את המציאות המתהווה קליטה ראשונה , לצור לה צורה , היינו , להביאה לידי גילוי אמנותי , ובתוך כך לפענח את משמעותה . ואכן , סופרי ההשכלה — ראשונים להרגיש , להבין ולנסח את המציאות החדשה , לצור לה צורה ולהביאה לידי גילוי אמנותי — הם גם ראשונים לעסוק באורח שיטתי בשאלות ביקורת חברתית ואמנותית , וראשונים לעצב צורות ספרותיות חדשות : אפוס ודראמה , פואמה ובלדה , רומאן ונובלה , ועוד . ככל ספרות , גם הספרות העברית החדשה חדורה חזון משלה , אך יחד עם זה קולטת השפעות חוץ . אין זו ספרות סגורה בתוך מעגליה שלה בלבד , כי אם ספרות של אמירת 'הן' לעולם , למקום , לסביבה — לחיים ; ספרות שכולה שאיפה לקלוט חומרים וצורות , נופים וזרמים כלל אנושיים , ספרות שהולכת עם הזמן ולא נגדו . מתוך תח . ום סגור יוצאת ספרות זו לעולם באומץ לב ובנאיביות של חלוצים ראשונים לרכוש 'קרקעות' בתרבות העולם וליישב עליהן את האדם היהודי ה'חדש , ' המשכיל .
|
|