|
|
עמוד:12
יתר על כן , האידיאלים של הנאורות , והמיתוס של צרפת כ'ארץ החירות , הצדק והשוויון / שמקורו במהפכה , שיבשו את תפיסת המציאות של היהודים , שהתנתקו מן הבחינה הפולחנית והתרבותית מיהדותם והפחיתו את ערנותם כלפי האנטישמיות . לתרדמה זו היו תוצאות חמורות , בפרט בתקופות של משבר מדיני , כלכלי או תרבותי . 'למעשה , הואיל ויצאנו מפרשת דרייפוס , וטרם נכנסנו לעידן הנאציזם , נראתה עדיין האנטישמיות תמימה למדי , ' כתב עמנואל בךל ( Emmanuel Bed ) בניסיון לתרץ את עיוורונו בתקופה שבין שתי מלחמות העולם . אותם אינטלקטואלים ליברליים , שחשו הזדהות גמורה עם צרפת , היו כה רגילים לגילויי החשדנות והשנאה שהופנו כלפי היהודים , עד כי נדמו להם כבלתי מזיקים . כך , ב , 1938 חשב עדיין הרב הראשי , ז'קוב קפלן , שהאנטישמיות נידונה לכישלון , כיוון שהצרפתי אינו מסוגל , מטבעו , להיות אנטישמי , ואילו תבר בךזיאק Robert ) , ( Brasillach שבאותה תקופה הבחין עדיין , כמו שאךל מוךאס , ( Charles Maurras ) בין גזענות על רקע צבע העור לבין מדיניות גזענית , הניח את היפוכו של הדבר : 'מובן מאליו שהצרפתי אנטישמי מטבעו , אלא שאינו אוהב להיראות כמי שרודף אנשים חפים מפשע בגלל עניינים הנוגעים לצבע העור . ' לאחר המלחמה הציע אלבר קאמי ניתוח קולע : ... ' הם ( היהודים ) שכחו כי צרפת , באופן מסורתי , אינה ארץ ליברלית , אלא אדרבא , אחת המסורות הצרפתיות המושרשות ביותר היא המיליטריזם ואי הסובלנות . ' אך בעוד שברזיאק רואה באנטישמיות סגולה הטבועה בעם הצרפתי , קאמי רואה בה מום , אות להיעדר אנושיות . אמונם וביטחונם של היהודים בארץ שבה נולדו , או שאימצו לעצמם כמולדת , היו כה גדולים , שהדבר הביאם לפעמים לידי החלטות אומללות ברגעים הגורליים ביותר בתולדותיהם .
|
|