עם הספר

עמוד:ח

זו היא סימן ההיכר של התרבות האירופית — במיוחד הבורגודנית — במאה החמש עשרה . הוזינחה שואל למקורותיה של מגמה זו . ההיסטוריונים של המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים ראו בריאליזם זה ניתוק מן המסורת של ימי הביניים . הם ראו בתרבות הבורגונדית כעין השתקפות של הלכי הרוח הראציונאליסטיים של זמנם שלהם , וגילו בה מגמות חילוניות מפורשות . בפניית העורף למורשת הדתית הסימבולית של ימי הביניים , כר סברו אותם היסטוריונים , מציינת התרבות הבורגונדית ראשיתה המודעת של התקופה המודרנית . תחינתה אינו נכנס בפולמוס גלוי עם חוקרים אחרים , אולם ברקע ספרו עומדת תמיד השאלה , האם הגישה הראציונאליסטית נכונה היא . כלום לא ניתן להבין את הריאליזם של ואן אייק ושל הסופרים , האמנים והתיאולוגים בני זמנו , כפרי הבשל של מסורות ומגמות מימי הביניים דווקא , כסתיו הפורה ורווי הצבעים של ימי הביניים 1 ואכן , עניינו ההיסטורי של הספר שלנו הוא להראות , כי הצימאון למציאות במאות הארבע עשרה והחמש עשרה , הריאליזם המדהים של הציירים , המוחשיות היתירה בדברי הסופרים ובחזונות המיסטיקאים אינם מציינים התחלה של תקופה חדשה , אלא הם הבשלה אחרונה ומימוש מלא של מגמות , שפעלו במשך מאות בשנים . התרבות והאמנות של בורגונדיה אינן ריניסאנס , הן 'הסתיר של ימי הביניים . הנחה היסטורית זו סתרה , כאמור , את התפיסות המקובלות בזמנו . היה בה חידוש רב , והיא בהכרח עוררה ויכוח ופולמוס . אך לא פחות מחדשת וסוטה מדפוסים מקובלים היתד . גם הדרך שבה הגיע הוזינחה אל הנחתו זו . אין הוא מנתח תהליכים חברתיים , מדיניים או אחרים , כמנהגם של ההיסטוריונים , ואין הוא נזקק למינוח 'מקצועי . ' יתר על כן : בספר שלפנינו אין הוזינחה מספר עלילה כלשהי , אין הוא עוקב אחרי התפתחויות כלשהן , ואין בעצם מקום להבחנה בין מוקדם ומאוחר . עיסוקו של הוזינחה מתמקד בתיאור רחב ידיים של מצב . במקום התהליך הדינאמי של האירועים המתרחשים מעמיד הוזינחה תיאורו של מצב , כאילו הזמן אינו תופס בו . מבחינה זו של תיאור מצב יציב יש זיקה רוחנית עמוקה בין הצייר ואן אייק , שאפשר שהוא גיבורו הראשי של הספר , ובין הוזינחה עצמו . עינו החדה של ואן אייק נתברכה בכושר קליטה כמעט בלתי מוגבל , אמנותו נוטה לתיאור פאנ 1 ראמה , ומכחולו ניחן ביכולת לחשוף את ממדיו הכמוסים של כל פרט במציאות , אך מעטים ביצירתו יסודות העלילה הדראמאתית , ההתרחשות . אפשר לומר , כי במקום גישתם הרגילה של ההיסטוריונים ( תיאור עלילה המתרחשת בזמן ) ק ) ם הוזינחה בספרו את גישתו של הצייר . אין הוא מספר תולדות , אלא מתאר מציאות שהוא מסתכל בה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא