בשולי הספר

מתוך:  > אינאיס > בשולי הספר

עמוד:7

אייסכילוס , ועוד כמה וכמה מן האודות והסטירות להוראטיוס , תרגום שלא זכה להשלימו . בי"ג באדר ב' תשכ"ה מת פתאום . כשנותנים את הדעת על קו חייו הנפלה והנורא של שלמה דיקמן , אי אפשר שלא לבוא לידי הרהור בתלאובות גורלה של יהדות פולין כולה , שהוא היה מבניה המובהקים ביותר : כרך תרגומיו לשירי ביאליק היה אחד הספרים היהודיים האחרונים שראו אור בוורשה לפני הכיבוש הגרמני . את הכרך הזה , שכל ימי שבתו בארץ נצר אותו כאוצר יקר , השיבה לו אחרי המלחמה אישה פולנייה , שאצלה הפקידה אותו למשמרת בת משפחתו בלכתה בשיירת המוות לטרבלינקה : והיו הספר ומחברו שניהם אודים מוצלים מאש . וכי יכול המתרגם הצעיר בן העשרים לדעת , כשהדפיס כתב העת העברי 'תחומים' תרגום לשיר משל פושקין , לצד תרגומו של חברו הטוב , המשורר בדל פומרנץ , כי עתידה החוברת הזאת להיות מצבה אחרונה מסוגה לאות העברית בפולין , וכי כמעט כל משתתפיה עתידים להירצח ? ואף הפרק השני בחייו , עת זכה - כמו שכתב לימים בלצון מריר - להתחמם בזיווה של ' שמש העמים' הסובייטית , היה תהפוכה מרה שחלק עם אלפי הפליטים היהודים שנצנפו בכף הקלע אל עיבורי האימפריה האדומה , אל אוזבקיסטאן וקזחסטאן . וכיוצא בזה מהלומת הגורל שניחתה עליו ועל אחיו , שניים מהמוני אסירי ציון שנבלעו במחילות האפלות של ה'גולאג , ' זה לשמאלה וזה לימינה של רשת מחנות הכפייה אשר בחוג הקוטב . פרשת הינצלו של שלמה דיקמן מתופת זה היתה בגדר נס ממש , נס שחברו בו , מלבד יד ההשגחה , גם רעים נאמנים ועמיתים לצרה , שעזרו לשמור את חייו בגיא צלמוות זה , שרבים כל כך לא זכו לצאת ממנו . לימים , משזכה לעלות ארצה , להיפגש עם אחיו , שניצל גם הוא , ובלב כמה להסיח את הקורות אותו סיפר את כל מה שעלה לו במחוזות ההם , היו שחשדו בו כי גוזמאות וסיפורי בדים בפיו . עד שקם והעלה מקצת זיכרונותיו על הכתב ופרסמם . בימים ההם עדיין לא יצא שמעם של סולז'ניצין ושאלאמוב , ובארץ , יש לזכור , עור היו רבים שאך שנים ספורות קודם לכן ביכו את מותו של סטאלין . עם הגיעו ארצה נתקבל שלמה דיקמן בזרועות פתוחות , בשמחה שהיתה מהולה בה השתאות על פרשת הינצלו , עלייתו מאוב , כביכול , בנקוף חמש עשרה שנים שחשבוהו בין המתים . תכף להשתקעותו בירושלים נרתם למפעל התרגום הגדול שהועיד לעצמו ואשר לו נועד , אל נכון , מבטן ומלידה . בחמש שנות חייו האחרונות הריק לעברית מנה עצומה של יצירות מופת משירת יוון ורומי , כדוחס לזמן מועט פרק חיים ארוך . אף שנבע מתוכו פרץ יצירה עצום , לא היתה קדחתנות עמלו כל כולה מרצון , והעבודה נעשתה בתנאים קשים . לכבוד ולהודיה זכה שלמה דיקמן : האקדמיה ללשון העברית בחרה בו לחבר , פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת הוענק לו , ובפרס ישראל על מפעלו בתרגום זוכה אחרי מותו . אולם בארץ חי בקשי יום , בעבודה מאומצת שכילתה את כוחותיו . לא כאן המקום לעיין ברחבות בכל פרטיו ודקדוקיו של תרגום ה'אינאיס . ' מבקש אני להעיר על העיקר : אף שרוב חייו לא עברו עליו בארץ ישראל , היה שלמה דיקמן בן נאמן לדורו הספרותי העברי , ומערך רוחו , לשונו ונוהגו בחלל הספרות היו כדרך הזמן ההוא . פירוש הדבר , בראש ובראשונה , שראה את עצמו בעל שליחות וייעוד , ממשיך דרכם של

מוסד ביאליק

כרמל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר