|
|
עמוד:13
כל המבקש דרך רוחנית אחת , אוניברסלית , למימוש השאיפה "להיות אדם , " ייווכח כי יש יותר מדרך אחת . בביטוי "דרך רוחנית אחת " יש סתירה פנימית , שכן מונוליטיות כרוכה ברודנות . במציאות ההיסטורית , דרכים ייחודיות רבות מובילות אל המטרה האוניברסלית ; כל דת וכל תרבות מתווה מגוון של דרכים האופייניות לה . ההשקפה האנושית-רוחנית ( הומניסטית ) מאמינה שכל אדם "נברא בצלם " וזכאי למימוש הפוטנציאל האנושי-רוחני הקיים בו , במסגרת התפתחותה של החברה שבה הוא חי . לפיכך יש להבהיר את מהותה של ההשקפה ההומניסטיתישראלית כדי לעצב אורח חיים מיטיב לפרט , לכלל וללאום . המגמה ההומניסטיתישראלית חיונית גם לנוכח השפעתן של כמה השקפות עולם אחרות המשפיעות על סדר היום הלאומי שלנו : השקפות חילוניות , כגון נאו-ליברליזם ופוסטמודרניזם , קומוניזם ולאומנות , והשקפות דתיות א-הומניסטיות , כגון זו של החרדים וזו של הציונות הדתית-משיחית . הזהות הישראלית-ציונית , שגישתה פלורליסטית , רואה את מגוון הזהויות הישראליות - כגון אלה שנזכרו לעיל ואלה של בני המיעוטים ושל דתות אחרות - בתורמות לשפע הרוחני , כל עוד הן מקיימות את כללי הדמוקרטיה . מדוע אין ההשקפה ההומניסטית-לאומית של אנשי "הציונות הרוחנית " ידועה בציבור הרחב ? התשובה לכך היא עניינו של החינוך האישי והממסדי , הממלא תפקיד מרכזי בספר זה . לחינוך הממוסד יש השפעה מכרעת על עיצוב הערכים האזרחיים . קל להיווכח בעצמתו של החינוך באמצעות השוואה בין האמונות והדעות של בוגרים משלושת זרמי החינוך היהודי-ישראלי - הממלכתי-כללי , הציוני-דתי והחרדי . מי שמבקש להבין את עצמו כפי שעוצב בכוח חינוכו הישראלי-כללי , חייב להעמיק אל פשר חינוכו כמכלול ערכי . המצב שבו הציבור הרחב אינו מכיר את ההגות הציונית , אשר כוננה את עולמו הרוחני כישראלי , הוא חולשה רוחנית . אי-הידיעה של הרציונל ושל המטרות אשר עיצבו את מערכת החינוך בישראל משולה להפלגה בספינת מפרש ללא הבנה בכיווני הרוחות . שורשי האתמול הציוני , שהיטיבו למזג את ערכי המסורת עם הקדמה , הם המשמעותיים והרלוונטיים ביותר למחנכים במערכת החינוך הישראלית . עובדה מעציבה היא כי משנותיהם של הוגים אלה , שהיו נהירות לבני דורם , לא הונחלו לדורות הבאים במסגרת תכנית הלימודים במגזר החילוני הכללי . לכן , עצם השאלה לאן מועדות פניה של מערכת החינוך אינה מובנת לאנשי המערכת הזו .
|
|