מבוא

עמוד:10

דרך אמנותו - ודרך המחשבה האינטרוספקטיבית על אמנותו - את העולם התרבותי והלאומי שבו הוא חי ; אמן החוזר ומכונן , דרך מעשה היצירה הפרשני , את זהותו - התרבותית והלאומית - בעולם משתנה ומתהפך . היצירה המפרשת את העולם מכוננת משמעות , מייסדת מציאות משלה . במובן מסוים זה , מעשה היצירה מושיע גם את העולם , גם את האמן עצמו ; ההבנה של האמן את מעשה היצירה שלו עצמו היא חלק ממעשה חיוני והכרחי של גאולה . זהו מעשה החייב לחזור ולהיעשות , לשוב ולהתכונן בכל פעם מחדש , תוך שינוי והתפתחות בלתי פוסקים . ההתחקות אחר שינוי והתפתחות אלו במחשבת עגנון אינה משרטטת מסלול חד משמעי של תמורה . כך , למשל , הסוגיות הרומנטיות הגדולות בדבר האמנות והאמן בזיקתם אל העולם מלוות את כתיבתו לאורך כל השנים . סוגיות אלו סובבות סביב הפער שבין יצירת האמנות , השואפת לשלמות , לאחדות ולנצחיות , לבין המציאות שמתוכה ולתוכה היא נוצרת : מציאות חלקית , מתפזרת וחלופית . מתוך המחשבה שמקורו של השלם והנצחי אינו בפגום ובמתכלה , עולות התמות הרומנטיות בדבר מקורה הטרנסצנדנטי של יצירת האמנות , בדבר הקרבה הנשגבת שבין מעשה היצירה האנושי למעשה היצירה האלוהי , ובדבר בריאתה של יצירת המופת , יצירה "גדולה מן , "החיים והיעלמה - ביחד עם יוצרה - מן העולם החלקי והחולף ברגע מגעה עמו . תמות קרובות עוסקות באמן האמיתי הפורש מן העולם ומתמסר עד תום לאמנותו ; בערגתו של האמן לשלמות שמעבר ובמשאלתו לעבור דרך מעשה האמנות מן המציאות ומן החיים אל הטרנסצנדנטי , ולו גם במחיר חייו ; בהתקת הארוס מן הזיווג המיני , כלומר ממציאות גופנית של הולדה וכליון , אל הנצחיות המופשטת , העל זמנית , המגולמת ביצירה ; באיחוד המיסטי של האמן והיצירה , בטרנספורמציה , ולעתים אף בטרנספיגורציה , שהאמן האמיתי עובר בהכרח ביוצרו את יצירתו הגדולה ; בהרס שמחוללת משאלת השלמות במגעה עם מוגבלויותיה של המציאות , ובמרד שמורדת האמנות מעצם טבעה בחיים הקיימים ובגבולותיהם . מרד זה מתגלם לעתים בקרבה שבין מעשה היצירה לבין פריעת חוק , זיוף ורמייה , ולעתים בזיקה שבין הדמיון האמנותי לבין הטירוף . הקשר תמאטי נוסף נוגע לזיקתה של האמנות אל העבר , אל מה שחלף ואיננו עוד . בהקשר זה , התמות הרומנטיות סובבות סביב צמיחתה של היצירה מתוך האובדן והחסר , סביב זיקתה המתמדת אליהם , וסביב מעבר האמן מן המציאות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא