|
|
עמוד:יג
תורת הגלות של אבות הכנסייה תרבות אירופה קיבלה מיד היהודים לא רק את חוקי הרגשתם הדתית , במידה שהם קשורים בדימויי אחריותו של אדם בפני אלוהים או גאולתו הפנימית בדרך האהבה והדבקות באלהים . גם הרעיונות העמוקים ביותר , שהועלו באירופה עד עצם ימי הרומאנטיקה , על אומה והיסטוריה שורשם במקורות היהדות . החשיבה ההיסטורית של ימי-הביניים היא כולה ממקור ישראל , והוגיה נאלצים שוב ושוב לחזור אל אלה שהם בלבד מבינים אותה עד תכלית . הנצרות עקרה את הדימויים ההיסטורייםדתיים היהודיים מקרקעם הטבעי ותרגמה אותם ללשונם הקרה של עמי המערב . כשם שלא טרחו בזמן החדש להגיע להבנה של ממש במחשבה ההיסטורית של היהודים , כר לא נתנו עד כה במידה מספקת את הדעת על הרקע היהודי ביסודם של התיאולוגיה ההיסטורית כבאורחות החיים של אבות הכנסייה . את מעמדו ההיסטורי של עם-אלוהים נחלה לדידם 'עיר האלוהים' Civitas ) , ( Dei הנודדת בעולם זה וגדלה והולכת על דרך הברירה הסודית . תוכנו של השם , 'גלות' גם במשמעותה כדרך להפצת האמונה וגם במשמעותה כקבלת ייסורים לשם גאולת האנושות , מועבר על 'עיר , 'האלוהים ואילו מגלו- נגד מלכות אדום ( רומא , ( האחרונה במלכויות השעבוד . מלחמות הקנאים על חירות מדינית ועל הקמת מלכות שדי בכוח הזרוע לא פסקו גם לאחר מרד בר-כוכבא עד לכיבוש הארץ בידי הערבים . ורק לאחר היסוסים מרובים גברה הדעה של 'אל תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שתחפץ / שנתפרש כאיסור 'לדחוק את הקץ' רלעלות בחומה' לשם החשת הגאולה .
|
|