|
|
עמוד:9
מבוא ספר זה נכתב מאהבה - אהבה שנתאחרה , אך ברבות השנים הלכה ונתעצמה . את " הדוד וניה" קראתי בפעם הראשונה בשנת 1975 במסגרת לימודיי בתרגומו של שלונסקי , והוא נראה לי אז מלאכותי ומשעמם - הדמויות מרוחקות , העלילה סטטית , והדיאלוגים בנליים . בשנת , 1989 כשהכנתי תוכנית לימודים לשיעור כתיבת מחזות בבית הספר לדרמה בסמינר הקיבוצים , שבתי אל המחזה ונפקחו עיניי . באותה שנה כבר הייתי בן ארבעים , ונראה שרק אז בגרתי דיי לקרוא במחזה כה מורכב ובשל . מאז ועד היום קראתי מאות מחזות , ואני יכול לומר בבטחה ש"הדוד וניה" הוא מן האהובים עליי ביותר , ותרגומו של שלונסקי - למרות השינויים שחלו בשפה העברית - עדיין אמין , פיוטי ומרגש . אני דן בו כמעט כל שנה עם תלמידיי , ושוב ושוב מגלה בו רגעים שקודם לכן לא הבחנתי במורכבותם , מניעים נעלמים לפעולותיהן של הדמויות , ותבניות דרמתיות מדויקות ומשוכללות , המעידות על אמנותו המופלאה של המחזאי . וככל ספר שנכתב מאהבה , גם הספר הזה אינו בגדר ספר מדעי . אין בו ניסיון לנתח את המחזה מן הפרספקטיבה שבפרשנויות האחרות הקיימות - אם בספרות ואם על הבמה - ולא לבסס את הפרשנות הנפרשת בו באמצעות כלים של חקר הדרמה והתיאטרון . זהו ספר אישי המציע פרשנות אישית , שתחושת השכנוע הפנימי העמוק בה , המבצבצת מבין דפיו , מעידה על תמימותו של הכותב המאמין שניתן להציע פרשנות מתוך ביטחון , למרות ידיעתו שכל פרשנות מוטלת בספק . ולכן אני מפציר בקוראיי לא לקבל את הפרשנות המוצעת כאן כאחת שאין בלתה , אלא לראות בה נקודת מוצא לדיון . ואולם הספר הזה אינו רק פרשנות למחזה "הדוד , "וניה אלא גם ניסיון לפענח את דרך החשיבה של צ'כוב במלאכת הכתיבה שלו . כמובן , אי אפשר לנחש מה חשב צ'כוב כאשר כתב את המחזה , אבל אפשר להבחין בטקסט בתבניות דרמתיות חוזרות המצביעות על קיומה של שיטה . איני יודע מה היה צ'כוב אומר לו קרא את מערכת המושגים המנוסחים בספר הזה , המיוחסים לו ולשיטת עבודתו . למי שיבקרו אותי על החירות שנטלתי לי להניח הנחות כה מרחיקות לכת על תורתו , אענה במדרש התלמודי על משה רבנו שבא לבית מדרשו של רבי עקיבא ולא הבין
|
|