|
|
עמוד:10
בלגו נאה : ווידיאו בשנות 80-ה רונן לייבמן כתבה שנייה בסדרת כתבות בנושא הווידיאו וכמאמר 995-מ ו הגדיר פיליפ היוורד ( PHILIP HAYWARD ) את מצבו של הווידיאו נשנות 80-ה במונח "בלגן נאה" . ( A Fine Mess ) בעוד שבשנות 70-ה נעשו ניסיונות לאפיין ולהגדיר את המדיום ואת תכניו הפורמליסטיים ונעשו עמדות בשחור-לבן על-ידי שימוש במצלמות מגושמות וכלי עריכה מסורבלים , שנות 80-ה היו שונות לחלוטין : אלה היו שנים שמחות וצבעוניות , הפוסט-מודרניזם החל לכמש את תרמת המערב ונזירה הופיעו רומנטיקנים חדשים . זאת התקופה שנה החל הגמל שבין האמנות והפרסום להיטשטש . עמדות של ג'ני הולצר ונרנרה קרוגר ( נין היתר ) נחנו את יחסי הגומלין שנין הכרזה לאמנות , והווידיאו , הקליפ והפרסומת התערנמ בתוך האמנות . העידן הטכנולוגי החל והכל היה מותר . הווידיאו הפך לכלי רחב שימוש . אם בעשור הקודם הוא עסק במחאה נגד הממסד הטלוויזיוני , הרי שבשנות 80-ה השפה התרחבה והשתנתה . המחאה נמשכה אבל הטלוויזיה סבסדה חלק ניכר מן העבודות . ערוץ 4 הבריטי , שהוקם , 1982-ב מימן מספר ניכר של סרטים ניסיוניים , נין השאר , של סוזן הילר י ודארה נירננאום , והפיק תוכניות מיוחדות נתחום MTV . התחיל לשדר ( 1984 ) ואיתו התפתחה תרמת חדשה של קליפים ופרסומות . נאותן שנים התפתחו גם הקולנוע הניסיוני נהפקות דלות תקצינ , סרטי אמנות , פרפורמנס ותיאטרון מצולם . כל מה שהיה ט וידיאו נכנס תחת קורת הגג הגדלה והולכת של הווידיאו-ארט . הקושי לסווג ולמיין את היצירה מוידיאו ננע מן הפריצה הגדולה של המדיה והמהירות 4 שנה התפתחה הטכנולוגיה . נתערוכה שנאצרה 1980-נ הוקרנה כנר עמדתו של הול דיוויד , This is a Television ^ 0611 ^ העוסקת נמהות , "הקופסה" נאמצעות מקרן וידיאו . אנל הופעתם של ערוץ MTv-m 4 יצרו מרחב חדש לתצוגה והניאו את אמנות הווידיאו לקהל הרחנ . הווידיאו החל לפלוש גם לתוך מועדוני הריקודים והקרנות של ענודות וידיאו על רקע קהל הרוקדים הפכו להיות אירוע מקונל . הגנולות נשם ו . נמקניל נעשו ניסיונות למסד יותר את העשייה מוידיאו ואת המחקר על המדיום . הוקמו מרכזים לווידיאו-ארט ( כמו ( 6 VIDEO UMBRELLA , 5 LEA התפרסמו כמה טקסטים חשונים על התחום והווידיאו החל לחדור לגלריות ולמחיאונים המרכזיים . הדגש הושם יותר על הווידיאו כמדיה אמנותית והחימר אל הקליפ והפרסומת ברמה הצורנית והתוכנית קיבל את עיקר תשומת הלב . בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית נעשו מכשירי העריכה האלקטרוניים לזמינים יותר ותהליך הכנת הסרטים הפך לנוח הרבה יותר , CAMCORDER- n . מצלמה ויחידת הקלטה באותו מכשיר , החליף את טייפ הסלילים המסורבל ומכשירי הווידיאו הניתיים הופיעו נכל נית . מכשירים אלה אפשרו , מענר להענרת הזמן ( TIME SHIFTING ) גם הקלטה של חומרים מן הטלוויזיה ולא היה יותר צורך לצלם כדי להשיג חומרי גלם . אחת התופעות המרתקות ניותר של אותה תקופה היה הסקראץ' וידיאו , שכלל את רונ המרנינים שהשפיעו על הווידיאו-ארט נשנות . 80-ה הסקראץ' הופיע מתישהו נין 1983 . 1985-ל היו לו אמנם סימנים מקדימים נעמדות שנעשו נשנות , 70-ה והוא קיים עד היום , אנל נתקופה קצרה זו התאחדו כל הכוחות יחדיו . נשל הנגישות הקלה לציוד עריכה משוכלל , שהפך לזמין לכל , החלו אמני וידיאו ליצור נעזרת חומרים קיימים שאותם הקליטו מן הטלוויזיה . הדימויים , של מהדורות החדשות נעיקר , פורקו הורכמ מחדש נעזרת טכניקות של מונטאד וחזרה . התוצאה היתה קצרה , קצנית מסוגננת . הדימוי הפך לעיקר והמשקל עם מן המסומן למסמן . משפטים ויזואליים 11 למים הורכמ תוך שימוש נחומרים אותנטיים , צילומי אקטואליה , קטעי סרטים ישנים ועוד . המטרות היו פוליטיות . יוצרים עצמאיים כמו ג'ורג' בארבר , ג'רמי וולש , האחים דובט וקבוצות כמו ה"גורילה טייפ" ו"סנקופה" יצרו סרטים שביקרו את המדיניות של רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר , כשהשניים הוצגו כמו זוג נאהבים , התריעו על סכנת הפצצה , מחו נגד אלימות משטרתית ועל ניצול כורי הפחם . יצירות אלה לוו במוסיקה אלקטרונית שהתאימה למקצבים המהירים שלהם ומצאו את מקומם במועדוני הריקודים . מכיוון שהיו קצרים ומתומצתים , קל היה למצוא להם גם משבצות שידור . במקביל ליצירות אלה , שהתייחסו לעניינים ציבוריים והיו נטולות אמירה אישית , התפתח ז'אנר של יצירות אישיות . המדיה שימשה בעיקר את אלה שלא זכו לכיסוי טלוויזיוני נאות - נשים ומיעוטים . קטרין אלווס ( אוצרת , אמנית ותיאורטיקנית , החיה ויוצרת באנגליה ) נסדרה של יצירות טלוויזיוניות , נחנה את האימהות והנשיות הגלומה בה . בעמדות כגון ( 1984 ) Myth חזר השד של אימה להיות מקור המזון שלה . אלבס השתמשה בתיעוד עצמי ובחנה את הפחד הזכרי מהורות בעזרת מונטאד של דימויים , כגון סגירת לסתות , מציצת אצבע , הנקה , או ליטוף ידיים . כמוה היו עוד יוצרות , קייט מיינל ( KATE MAYNELD למשל , ( 1986 ) Hanna ' s song-2 w יצרה עבודה אלגורית דרך צילום המפגש הראשון של בתה עם דמותה במראה , וג'ין פארקר ( אמנית פילם ווידיאו בריטית ) שבעמדה Almost out בחנה מחדש את יחסיה עם אמה על בסיס מיני בעזרת סדרה של שאלות חושפניות , בצילום עירום של שתי הדמויות ויצרה מעין תהליך של לידה מחדש . מונה חאטום ( אמנית לבנונית שחיה ויוצרת באנגליה ) בחנה בעבודותיה הראשונות , מתחילת שנות , 80-ה יחסים לא רק על בסיס של ג'נדר אלה גם של לאום . בעמדות אלה היא ניסתה להגדיר את האחר , השונה והחריג כמו גם את הזהות שלה עצמה כאישה וכאדם . במבט לאחור ובבחינה מחודשת , רבות מן העבודות לא ממש שרדו את מבחן הזמן , אך חשיבותן היתה בשבירת מחסומים ודחיפת רגל לטריטוריות שהווידיאו לא נמצא בהן קודם . עבודתו של ג'ורג' בארבר ( אמן וידיאו , מנהל 1001 " ( ICA-H צבעים שוורהול לא חשב עליהם" ( 1988 ) הז 1 ישה את יכולתו של הווידיאו לבקר את האמנות עצמה , בעוד שעבודתם של חברי "הגורילה טייפ" יצרה תקדימים ושינויים בתפיסת ערכו של הדימוי וזכות היוצרים עליו - חוקים שבעידן המחשב הפכו לחשובים ולמרכזיים . מרבית היוצרים המרכזיים של הווידיאו היום - ביל ויולה , גרי היל , טוני אורסולר , החלו ליצור בתקופה זו והביטוי האישי בווידיאו הפך למקובל . אבל עיקר חשיבותן של שנות 80-ה הוא ביצירת הבסיס לאמנות הדיגיטלית שהגיעה מאוחר יותר , ובשבירת הקיבעון ביחס לתפקידה של הטלוויזיה . ברגע שאמנות הווידיאו השתחררה מן המחאה הפוליטית ונפתחה אל האישי והפרטי , הפך הווידיאו לכלי עצמאי וחסר גבולות . הערות בגירסה האנגלית , עמ . 25 אתי אברגייל - אמנית , תיו , ויוצרת בירושלים מיצב הוא מערכת של פרגמנטים בחלל נתון . רישום שהופך לגוף פיזי .
|
|