|
|
עמוד:6
היא חלמה על ח"ס אחר'ם אחלאם שינלי נצלומיה הטורדניים של אחלאם שיבלי , המתארים את העיירה הבדווית הבלתי קיימת באורח שמי , ערב-אל-נעיס , משדרים עוצמה ולא פחות מכך - יופי ; אבל עצם יופיים מעורר שאלות תהיות . בעין מיומנת וביד בוטחת מתעדת שיבלי את הדל והנחשל ומוציאה תחת ידה תמונות 11 ל קיפוח שמקורן בהיעדר תנאים אנושיים בסיסיים . משפחות הנאלצות להתקיים בתנאים נת-אנושי ים : ללא מים זורמים , ללא חשמל ומערכת ביוב , ללא מקלחות וללא שירותים , אנוסות להשתמש כחלופה בשיחים שבסביבה כשברקע מגיחים במלוא הדרם בתי הקומות החדשים של העיר המודרנית כרמיאל . 1 התושבים הבדווים של ערב-אל-נעים נאסר לבנות בתי קבע מלבניים והם נאלצים לחיות נפחונים ולבשל על מדורות , מה שגורם להם לא אחת לשריפות ולכוויות . חשופים לכוחות קטבע , הם חיים על גבעה בגליל התחתון , מוקפים באשפה ובזוהמה מחד ובגבעות סלעיות 11 : לוות מאידך . 1957-ב הגיעו נציגי מינהל המקרקעין למפות את האיזור וסימנו רק חלק מן ואדמה החקלאית כשייכת לכפר , תוך שהם משמיטים את הבתים . כאשר הוחלט 964-ב ו להפוך את המקום לשטח צבאי , פרצו לאיזור כוחות צבא ומשטרה והרסו את הבתים ואת הבארות . כל הגברים נעצרו 48-ל שעות ושוחררו רק לאחר ששילמו קנסות וחתמו על התחייבות שלא לבנות בתי אבן חדשים . לפיכך בלב עבודתה של שיבלי מצוי קונפליקט מרתק : היא מתעדת את קיומו של מה שלכאורה אינו קיים , וחותרת תחת האמור במסמכים הרשמיים . התצלומים יפהפיים . גיגיות הכביסה האדומות והכחולות שובות את העין לצד הפחון הגלי , שבו פורח בהתרסה שיח בודד של גרניום אדום . דלי פלסטיק לבן ניצב לצד מרבד צבעוני קטן המוטל על שיח . כבסים ססגוניים תלויים על ענפיו של עץ זית . אישה בחצאית אדומה יושבת על האדמה לצד הצריף שלה ומתבוננת בילדיה משחקים בין הסלעים הפזורים מכל עבר . לאמיתו של דבר , תצלומים כפריים יפהפיים אלה עוררו בי נוסטלגיה כמוסה לימים עברו , ימים שבהם חיו נשים וגברים מתוך זיקה עמוקה אל הטבע ואל כוחותיו ; למראות שעברו מן העולם עתה כשאנו חיים בחללי מגורים ממוזגים , עשויים זכוכית ובטון , כה מרוחקים מן הטבע . נאלצתי להזכיר לעצמי כי החיים בסמיכות שכזו אל הטבע , כשם שחיות משפחות אלה , הם חיים מבזים וכי אין זו דרך החיים המועדפת , לא עלי באופן אישי ולא על האדם המודרני בכלל . וכדי לחדד את תחושת אי-הנוחות שעורר בי היופי שנשקף מן התצלומים , נאלצתי להקצין את המצב ולדמיין במוחי תצלומים המציגים רמזים של יופי במחנה מוות . היה ברור לי שזה אפשרי . לאסתטיקה יש נטייה להתגלות במקומות האכזריים מכול ובמצבים בלתי מוסריים בעליל ונדמה שהנורא יכול לשכון בכפיפה אחת עם היפה . שיבלי היא , ללא ספק , אשת חזון צעירה מוכשרת ומרשימה , מחויבת ובעלת האנרגיה הדרושה למימוש חזונה . על אחת כמה וכמה ניכר הדבר כאשר בוחנים את הרקע שממנו באה : היא נולדה למשפחה בת 11 ילדים , שלושה בנים ושמונה בנות , בעיירה הבדווית שיבלי , למרגלות הר תםר . היא סיימה את בית הספר התיכון בעיירה הסמוכה דאםריה והיתה פעילה במועצת התלמידים . בהיותה עסוקה באופן מתמיד בשאלת פשר החיים בכלל וחייה בפרט , חלמה אחלאם על חיים אחרים מחייה ! האופייניים של נשות שיבלי , והאמינה אמונה עמוקה כי הדבר ניתן למימוש באמצעות אהבת הצילום שלה . היא נרשמה ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים . בתחילה פחדה לבדוק האם תחום הצילום אכן מתאים לה . רק בשנה השנייה ללימודיה בחרה להתמחות בתולדות האמנות ולהתמקד בזמן העתיק ובתרבויות אבודות , מתוך רצון לגלות מהו מקור יופיה של האמנות הקדומה ומה הופך את המציאות לאמנות יפה . " זו היתה הפעם הראשונה שבה נחשפתי לאמנות מערבית , והאתגר הגדול ביותר מבחינתי היה לבטא שמות כמו ון גוך או רמם נדט , שבאו בטבעיות גמורה לשאר הסטודנטים . אבל אז הבנתי שכל מה שלמדתי על אמנות קשור ישירות למחקר שלי על פשר החיים . קניתי את המצלמה הרצינית הראשונה שלי והתחלתי להפעיל את העין החקרנית . "שלי אחלאם סיימה את לימודיה באוניברסיטה העברית , רכשה תואר ראשון נוסף בעמדה סוציאלית באוניברסיטת חיפה ונרשמה ללימודים במכללת ויצ"ו לאמנות ולעיצוב בחיפה , כשהיא מבלה במשך שנה שעות ארוכות במעבדת הצילום . "הייתי כל-כך נלהבת שממש השתכרתי מריח החומרים והכימיקלים . זה היה מרגש וחושני כמו לבשל , שזה משהו שאני מאוד אוהבת . "לעשות תערוכתה האחרונה בגלריית קרן היינריך בל בתל אביב הקנתה לה הכרה בקנה מידה ארצי . התערוכה , באצירת טל בן-צבי , שילבה בין שני עיסוקיה העיקריים : העבודה הסוציאלית בכפר הבדווי הבלתי-קיים באופן רשמי והצילום שבאמצעותו היא הופכת מציאות קודרת לאמנות יפה . אבל בעיני שיבלי , כל אחד מעיסוקיה שייך לקטגוריה נפרדת . אף שתצלומי הכפר הבלתי-קיים נעשו למען מטרה מסוימת , כדי לחשוף את המצב ולהביא לשינוי , הרי היא מתייחסת אליהם כאל אמנות לשם אמנות ולא כאמצעי לשינוי חברתי או פוליטי . הפרויקט החדש שלה , המצוי עתה בשלבי הכנה , עוסק בנושא הדיוקן העצמי . זוהי חקירת היחסים שבין אדם לבין המרחב הפרטי שלו , כלומר ביתו , גופו . כיצד מתייחסים בני משפחתה ואנשי הכפר שלה לעצמאותה ולעובדה שבגיל 30 היא עדיין רווקה ואין לה כל תוכניות להקים משפחה ? " אבי היה מאז ומתמיד תומך נלהב בצילום שלי , אף-על-פי שאמי תמיד שאלה למה לי לצלם עוד ועוד כשכבר יש לי כל-כך הרבה . "תמונות עמי שטיינ יץ" - אוצר ובעל גלריה לאמנות עכשווית המיצב הוא איזה שלב בהתפרקות של החפ ! האמנותי שבעצם טרם מומש . המיצב ללא תפ 7 טרם מומש , אף-על-פי שיש לו בסיס באמנות מושגית אין לו עדיין חיים בסביבה שהיא לא גלריה ולא מוזיאון . מן הבחינה הזו , המצב הנוכחי של המיצב הוא רק גלגול , אפשרות להתחבר לסביבות נ וספות ברמה של מרחבים - . אינטרנטיים ובין-תתומיים - הפעילים ברמה החברתית . from the series Unrecognized , 200 C
|
|