|
|
עמוד:12
שבעל פה את עדיפותה . אדרבא , ככל שמתקרבים בה יותר אל רובדי ההווה , ההתקוממות נגד סמכותה גוברת . ראשוניות התנ"ך מקבלת אפוא משמעות אקטואלית ישירה . יתר על כן : אם על פי ההשקפה הדתית המסורתית והאורתודוקסית מפרשים את התנ"ך מן הפרספקטיבה של פרשנות התורה שבעל פה במשך הדורות , הרי בתנועות המודרניות מפרשים את התנ"ך מתוך הקשריו העצמיים , אך כמובן בכלים המחקריים והפרשניים המודרניים . להבדלים אלה שבין הגישה המסורתית אורתודוקסית ובין הגישה המודרנית השלכות על מקומו של התנ"ך ועל מקומה של ספרות התורה שבעל פה בבתי הספר היהודיים למיניהם עד זמננו וכן על דרכי ההוראה של מקצועות אלה . בבתי הספר האורתודוקסיים ניתנת עדיפות להוראת התורה שבעל פה - דינים ותלמוד - ואילו הוראת התנ"ך בפני עצמו מצומצמת וכפופה לפרשנות המסורתית . בבתי הספר המוגדרים , "חילוניים" לעומת זה , ניתנת עדיפות להוראת התנ"ך , והוא מתפרש מתוך הקשריו הספרותיים העצמיים וההיסטוריים בכלים של מחקר מדעי ופרשנות מודרנית . קביעות אלה ראוי עם זה לסייג : התמרדות ההשכלה נגד השתלטות התורה שבעל פה על התנ"ך לא הביאה לידי דחייתה הכוללת . מנקודת הראות של התפתחות התרבות הלאומית , ולא כל שכן מנקודת הראות של התפתחות המחשבה ואורח החיים הדתי , לכל רובד של יצירה שמבטאת את חיי העם יש חשיבות משלו . יתר על כן , במעבר מלמידה לעיצוב אורחות חיים אי אפשר לוותר על רובדי התורה שבעל פה , על המסורת ועל הרבות העם שנצברה במשך הדורות . השבת והחגים , הנורמות של המוסר והמשפט , היצירה הספרותית , המדע וההגות שהתמודדו עם המציאויות המשתנות בכל דור ודור - כל אלה קשורים להתפתחות התורה שבעל פה בכל רבדיה . ההשקפה המסורתית דתית וההשקפה התרבותית המודרנית נבדלות אפוא זו מזו בהתייחסותן אל כל אחד מרובדי המורשת התורנית כאל מקור שיש להעריך את תרומתו בפני עצמו , גם מבחינת העיבוד והפירוש היצירתי של ערכי התנ"ך . עושים זאת כמובן באותם כלים מדעיים ופרשניים שמתמודדים בהם עם התנ"ך .
|
|