|
|
עמוד:13
המגדלית , טבחה - מקום נס הלחם והדגים , וכורסי - מקום נס החזירים - היו במאות החמישית-שביעית לא רק אתרי עליה לרגל לנוצרים אלא גם מרכזי נזירות חשובים . מושבות נזירים היו גם בהר תבור ובנצרת . ארץ יהודה , שהיתה קשורה לתולדות אישים מהמקרא ומהברית החדשה שנתקדשו במסורת , היתה בעלת כוח משיכה רב לנזירים , ושימשה מרכז נזירות חשוב במיוחד . כל ארץ יהודה , ממישור החוף ועד לבקעת הירדן וים המלח , נחשבה כמקום שראוי להקים בו מנזרים . מכל מקום , ירושלים ובית לחם וסביבתן , בקעת יריחו , דרום הבקעה ומדבר יהודה , היו בעלי חשיבות מיוחדת . המקום שנועד במסורת הנוצרית לירושלים , לבית לחם , ליריחו ולירדן , שהיו גיא חזיון לארועים חשובים בתולדות ישו והשליחים , היו , כמובן , הסיבה העיקרית להקמת המנזרים הרבים בהם . מקום מיוחד במסגרת זו נודע למדבר יהודה , שהיה בו שילוב של חשיבות דתית ומקום התבודדות מועדף . יחודו הגיאוגרפי והטופוגרפי של מדבר יהודה , המאופיין בגאיות עמוקים , בנקיקים ובמערות רבות , התאים להתבודדות ולהגות . לכך נוספו תנאי אקלים נוחים יחסית , ומקורות מים זמינים , שהפכוהו למקום אידיאלי למגורי נזירים . היו בו גם מקומות שוממים ומרוחקים מישוב , בעיקר בחלקיו הדרומיים מזרחיים , במקום שנזירים ומתבודדים יכלו לחיות בבדידות מוחלטת כמעט . מפת המנזרים של מדבר יהודה מצביעה מעבר לכל ספק , שישובי הנזירים - מלבד מקרים בודדים - היו קשורים למרכזים עירוניים סמוכים , או שהתפתחו במקומות נוחים יחסית , או לפחות סבירים . באופן כללי ניתן לומר , שבנזירות הקדומה בארץ ישראל לא נמצאו עדויות ספרותיות או ארכיאולוגיות לחיי התבודדות וסגפנות קיצוניים . חיי נזירות מתונים אלו נבעו מתפיסות רוחניות ומגמות שהיו שונות בתכלית מאלו שהיו נהוגות במצרים למשל . עצם הקמת המנזרים במקומות הקדושים או באתרי עליה לרגל , הוציאה מכלל אפשרות לחיות בבדידות מוחלטת , וחייבה את הנזירים להתמסר לתפקידי אירוח ודאגה לעולי הרגל . ואמנם , המקורות מעידים בבירור , שמרבית המנזרים בארץ , עסקו במידה זו או אחרת באירוח צליינים נוצרים . בעקבות זאת , המנזר , ארגונו וסידוריו ואפילו תכנונו ומיקומו , נועדו במידה רבה לענות על צורכי עולי הרגל יותר מאשר לקיים בו את רעיון הפרישות והנזירות . המנזרים בשרות עולי הרגל מהעדויות הארכיאולוגיות עולה בבירור , שרוב המנזרים הוקמו לאורך דרכים ראשיות או בסמוך להן . הדבר בולט במיוחד במדבר יהודה , שם המנזרים בנויים ליד דרכים או בסמוך לעמקי הנחלים , שבהם עברו דרכים חשובות לאורך ההיסטוריה . כך , למשל , הדרך המקשרת בין שני מרכזי הצליינות החשובים יריחו וירושלים , משכה אליה את עולי הרגל למן המאה החמישית . לאורכה הוקמו כמה מהמנזרים הגדולים והמאוכלסים ביותר , שנבנו ליד אתרי קודש . באופן דומה , מנזרים חשובים הוקמו לאורך הדרך שקישרה בין ירושלים לבית לחם , ועל הגדה הצפונית של ים המלח . דרך ראשית נוספת , שחצתה את המדבר , עברה מירושלים לבית לחם-חברון והמשיכה לעין גדי ולים המלח , בשמשה מוקד לישוב נזירי צפוף . כל המנזרים בעמק הירדן ובבקעת יריחו , שהוקמו ברובם בסמוך למקומות קדושים , היו קשורים לרשת דרכים שעברה לאורך הבקעה מצפון לדרום וממזרח למערב . הוא הדין גם לגבי המנזרים
|
|