|
|
עמוד:10
מקורם העיקרי של לבטים אלה הוא בהרגשה' כי המושא של המדע החדש , האובייקט שאותו היא חוקרת' שונה תכלית שינוי מן המדע העוסק בו . קיים פער לא מגושר - כך חשים לפעמים — בין גישתו של המדע' אשר מטבעו מבקש הוא להיות אובייקטיבי ומנסה לפרש את אשר הוא עוסק בו פירוש ראציונאלי , סדור ושיטתי לבין מוק ) א המדע הזה' ' היינו היצירה האמנותית' שהיא כביכול בעלת תכונות מנוגדות לאלה של המדע ! לפי תפיסות אלה אמורה היצירה האמנותית להיווצר מתוך ספונטאניות גמורה' וממילא אין התכונות של ראציונאליות ושיטתיות תופסות בה . תחושת זרות זו היתה כה עמוקה' עד שבהכרח נשאלה השאלה : מדע האמנות - כלום הוא אפשר ? כלום אין המתח שבין שתי החטיבות - מדע ואמנות - כה רב שאין רשאים לצרפן לכלל יחידה אחת ? ההיסטוריה' שאת שלביה העיקריים מספרים פרקי הספר שלפנינו' היא תשובה - למצער תשובה אמפירית — על שאלות אלו . מדע האמנות קם והיה' שיטותיו התפתחו ותחומיו הסתעפו' ואין עוד עירעור על עצם קיומו . אלא שהתשובה האמפירית אינה יכולה להסתיר מעינינו את הפרובלימאטיות העמוקה של תופעה רוחנית זו' שאנו רגילים לכנותה ' מדע האמנות' או 'תולדות האמנות' בפרקים הבאים נעקוב אחר התפרסותה של בעייתיות זו בהיסטוריה' אך אולי יהיה מועיל אם נציין כאן' בצורה תמציתית' אחדות מן הבעיות האלה .. אין כוונתנו לדון כאן בהן דיון מורחב ושיטתי ' ולנקוט עמדה במחלוקות שנזכיר אותן . אין אנו מתכוונים אלא לציין את הבעיות עצמן' כפי שהן מצטיירות היום להיסטוריון של האמנות . תחילה עלינו להזכיר' כי הטענה בדבר הפער הבלתי ניתן לגישור שבין המדע הרא ציונאלי והמעשה האמנותי הספונטאני ' טענה הנראית לרבים כבעלת תוקף כללי ' לא היתה מקובלת בכל הזמנים והתרבויות . נהפוך הוא : היא תוצאה של סיטואציה היסטורית מסוימת' קרובה לימינו . היתה זו בעיקרו של דבר הרומאנטיקה אשר גיבשה באופן שיטתי ועקיב את התפיסה' כי תחום פעורה בין מחשבה ראציונאלית ובין מעשה אמנותי ' ועל כן גם העמידה אותם זה מול זה . יסודות בודדים של גישה זו מצויים אמנם בתקופות קודמות' אולם רק החוגים בסוף המאה השמונה עשרה ובראשית המאה התשע עשרה גיבשו אותם לידי מסכת שיטתית . אמני הרומאנטיקה טבעו במחשבה המודרנית את הרעיון' כי היצירה האמנותית שאובה ממעמקי נפשו של האמן' וכי למעמקים אלה אין האור של המדע השכלתני יכול להגיע . הקביעה' כי השקפה זו עלתה במסיבות היסטוריות מסוימות' אין בה אמנם כדי לסתור את תוכנה' אולם היא מראה כי לא נועד לה תוקף אוניברסאלי . ההשקפה הזאת מבליטה כמה הנחות' שהן כאילו מובנות מאליהן . נוסף על ההנחה' כי הדיון הראציונאלי אינו יכול להגיע אל מעמקי נפשו של האמן ואינו יכול אפוא לפרש את היצירה' מובלעת כאן גם ההנחה האחרת , כי הניתוח האובייקטיבי הימדעי בכל ' צורה' אינם נחוצים כלל לתפיסה הממצה של היצירה על ידי הצופה . שכן המשמעויות והאופי האמנותי שביצירה' שאינם ניתנים לבחינה אובייקטיבית ולניתוח שכלי , מתגלים כביכול מאליהם , באופן בלתי-אמצעי . היצירה האמנותית מובנת מאליה' היא מתפרשת בדרך האינטואיטיבית — רעיון זה חוזר פעמים הרבה מאז תקופת הרומאנטיקה . משנות
|
|