הקדמה ורקע תיאורטי

עמוד:10

יש מקום להתמקד בשלושה מאפיינים נוספים העומדים במרכז הדיון בספר זה : הקושי של התלמיד להיות מודע למאפייני הלקות שלו , להשלכותיהם , לתחומי החולשה והחוזק ולחשיבות רשתות התמיכה שעשויות להועיל . במילים אחרות : חלק מהתלמידים מכירים את המושג ״לקוי למידה״ , אבל אינם יודעים באילו תחומי למידה הם עלולים להיתקל בקשיים . חלקם מזהים קשיים , אבל אינם יודעים האם הקשיים אכן קשורים לליקוי או לגורמים אחרים . חלקם אינם יודעים למי לפנות כדי שיוכל לעזור או להקל עליהם . סגנון התמודדות פסיבי שבו עלול התלמיד לפתח דפוס של חוסר אונים נרכש כתוצאה מכישלונות חוזרים ונשנים ואמונה שגויה שאין טעם לנסות , כיוון שכל ניסיון יסתיים בכישלון נוסף . במילים אחרות : אלו התלמידים המתייאשים מלמידה , צופים כישלון בכל תחום ומצפים ל״נס״ שיקרה להם , ובינתיים בית הספר הופך עבורם לסיוט מתמשך . פגיעה בלתי הפיכה בדימוי העצמי של אותם תלמידים הבאה לידי ביטוי במשפטים נפוצים , כמו ״אני טיפש , אני כישלון נצחי״ גם בתחומים שאינם קשורים כלל ללמידה . במילים אחרות , הפגיעה בדימוי העצמי הופכת אותם לתלותיים , לרגישים מאוד לביקורת , להססנים בכל החלטה . הזהות העצמית שלהם הולכת ומיטשטשת , ובנוסף לכך חלקם מביעים חוסר סיפוק מכל המסגרות שאליהן הם שייכים . נוהגים לציין את הכנס באילינוי , שיקגו בשנת 1963 כראשית הטיפול בתלמידים לקויי למידה . בכנס זה השתמש לראשונה סמואל קירק במונח ״לקות למידה״ , שהחליף מושגים שנויים במחלוקת , כמו ״נזק מוחי מזערי״ . לאחר כנס זה הפכה לקות הלמידה למונח מקובל בתחום המחקר והטיפול . בעקבות הכנס הוקמו בעולם ארגונים מקצועיים שהתמקדו בלקויות למידה , נוצרו מסגרות טיפוליות שנועדו לתת מענה לאוכלוסיות אלו , ונחקקו חוקים שנועדו להשפיע על האבחון והטיפול בתלמידים .

מודי ברודצקי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר