|
|
עמוד:4
גורי כך , שעל פיו הכלל המדריך את מעשי שלי צריך להיות לחוק כללי , כלומר , לפי הפירוש שברגמן מציעו בהקשר של דיון זה אנו מצווים לראות את המקרה הפרטי כמקרה של החוק הכללי , ובכך מצווים אנו להסיח את הדעת מן הפרטיות שביחסנו . ואילו בובר טוען ליחיתתו של הקשר המסוים בין האני המסוים לאני הזולת ולייחודה של הזיקה שביניהם , והללו אינם בני ביטול . שום חוקיות אוניברסאלית אין בה כדי לצוות על עקירתה של הסיטואציה המיוחדת , שבה מתקיימים בני האדם בזיקותיהם ההדדיות . [ ב ] המחסום בפני הכוליות והחלתה הוא בהארה של האני את עצמו והבנת האני את עצמו כשרוי בזיקות ולא במכלולים . אולם חומרת המחסום הזה מקבלת את ניסוחה המקיף יותר על ידי הבחנה באפס הרציפות שבמעבר מן האפשרות לממשות . אפשרות היא מה שה מחשבה מעלה אותו מתוכה ובתוכה , אולם הממשות יש בה היסוד של מה שנתקלים בו . מי שטוען כי קיים מעבר בין האפשרות לממשות אינו מתפלסף מזווית ראייתו של האדם אלא מזווית ראייתו של אלוהים ( עמ' , ( 22 כי בשביל אלוהים חשיבה והוויה זהות הן . אולם האדם הנתקל בדברים ואת תודעת היתקלותו זו אינו יכול להבליע בתוך מכלול של תכונות שהמחשבה מעלה אותן — מעמיד את המעבר מן האפשרות לממשות במעבר של קפיצה ולא כמעבר של רציפות והכרח ( עמי . ( 23 הסוגיה הזאת של היחס בין מכלול הקביעות הקרוי אפשרות לבין מכלול ההיתקלויות הקרוי מציאות או ממשות היא פתח ועוגן למקומה של האמונה . האמונה בנויה על ההנחה , כי אין קיים מעבר רציף , כי האדם והעולם נבראים בידי אלוהים , וכי האדם עצמו הוא מימד חדש של ממשות , כי הוא נברא עם האפשרות לקיים קפיצות וזינוקים , כלומר הוא נברא עם האפשרות לבחור ממקומו שלו . אך אפילו נטע אלוהים באדם את האפשרות לבחור , עדין קיים מעבר שבאפס רציפות בין האפשרות לבחור לבין הממשות של הבחירה בגבולותיו של האדם עצמו ( עמ' . ( 80 האמונה
|
|