|
|
עמוד:3
זו על ערעוריה הובלט היסוד של הדאגה והחרדה , שיש בו כדי להדגיש את המרחק ואת השונות שבין האדם והעולם , ויסוד זה מצדו מובע את האפשרות של העתקת האדם ממקומו שלו לתוך האחדות . וביתר הרחבה : הפירוש העצמי של האכסיסטנציה הוא חלק מהותי שלה , ופירוש זה מונע את המעתק של ההוויה של האדם לתוך הכוליות , לפי שכוליות זו משכיחה או עוקרת את הפירוש העצמי . הפירוש ניתן וקיים רק בפרספקטיבה של האכסיסטנציה עצמה . ברגמן מעיר על הקירבה בין הזרם הפילוסופי , שהוא עניינו של הספר שלפנינו , לבין הפילוסופיה האכסיסטנציאלית . כך , למשל , כאשר הוא דן ברוזנצווייג מבליט הוא קירבה פנימית זו לפילוסופיה האכסיסטנציאלית ( עמ' . ( 204 אולם יותר מאשר היסוד של האכסיסטנציה עומד במרכז הדיון של הספר היסוד של קיומו של האדם היחיד או של האני הפרט , ובמקביל לכך מערכת היחסים והזיקות שבין האדם היחיד לבין בני אדם אחרים כיחידים , ובין האדם היחיד לאלוהים . לא ההארה העצמית היא מרכז הדיון , ככל שהארה זו הכרחית היא כדי לנתק את האדם היחיד ממובלעותו בכוליות , אלא מערכת של קשרים וזיקות או הקוי אכסיסטנציה ( עמ' , ( 209 עד שנוכל אולי להעיז ולהציע , כי הזרם הפילוסופי הנידון בספר שלפנינו הוא זרם קו-אכסיסטנציאלי , ולא הזרם האכםיםטנציאלי , עם שקיימת קירבה של מוצא בין השניים . זיקה זו , קיום יחד זה של האדם עם העולם על גווניו , הם הרקע להבלטת מקומה של השיחה בין האדם לבין מה שהוא מצוי ( עמ' , ( 248 שהרי שורשה האנושי של הקר אכסיסטנציה הוא בפתיחות הלב או בפתיחות כלפי הזולת והעולם בכלל . ( עמ' . ( 248 אכן , לאי האפשרות של ביטולו של היחיד על-ידי הבלעתו בתוך כוליות יש משמעות לא בלבד ישותית אלא גם מוסרית . בדיון על בובר מעיר ברגמן על כך , כי קיים ניגוד מעניין בין תפיסתו של ביבר במה שנוגע ליחס בין האני לאתה והיחס בין האני להלז לבין הצו הקאטיגורי של קאנט ( עמ' . ( 263 קאנט ניסח את הצו הקאטי
|
|