|
|
עמוד:2
טבע והיסטוריה , או הפרדה בין סובייקט לאובייקט . הקאטיגוריה היא בת החלה טוטאלית משום שהמושג עצמו מעלה טוטאליות . ואילו מושג הזיקה , על כינוייו השונים , עיקרו בקיום השונות שבין הפרטים המתייחסים , ותוכנו הוא ההגדרה של טיב היחס שבין פרטים אלה . אם ניטול דוגמה פשוטה , כאשר אומר אני כי 'א' גדול , 'ב'מ הריני מקיים את 'א' ואת , 'יב ואך מנסח את טיב היחס שבין שני המתייחסים האלה . היחס אינו כוליות , כלומר אין הוא מבליע בתוך עצמו את הפרטים , אלא מקיימם תוך ניסוח טיב הזיקה שביניהם . כיוון שמדובר על מושג הכוליות , מוצגת בספר שלפנינו — הן משום החשיבות המרכזית של השיטה והן משום שהיא שימשה ציר להתנגדות ולביקורת — שיטתו של היגל . הכוליות שבשיטה זו , ככל שהיא מבקשת לשמור את האיברים המוכללים בה , מבטלת את הריבוי ומעמידה אותו על רמה של אחדות של סינתיזה . הנכון הוא שזרמים פילוסופיים שונים בדור הזה יצאו לערער על מגמה זו להאחדה ולכוליות . מוניטין יצאו בייחוד לערעור האכסיםטנציאלי או האכסיסטנציאליסטי . הספר שלפנינו נוגע בכיוון האכסיםטנציאלי , אך מפליג אל מעבר לו — ועניין זה עצמו טעון הסבר והארה . הפילוסופיה האכסיסטנציאלית על גוניה וזרמיה יצאה נגד מגמת הכיול הסובבת על המושג של הכוליות , משום שטענה כי ההוויה או ההוויה של האדם אינה בת הכללה בשום קאטיגוריה . הוויה זו מצריכה ומזמינה פירוש עצמי מבפנים , מתוך הוויה זו עצמה , ולא מתוך נקודת תצפית מקפת , או מקפת כביכול , שמחוצה לה . יאספרס , למשל , שמייחסים לו את טביעת הכינוי 'פילוסופיה אכסיסטנציא , 'לית דיבר משום כך על ההארה של האכסיסטנאציה ; היידגר נאחז במיתודה של הפינומולוגיה כדי לעשות אותה נקודת מוצא למיטא פיסיקה שלו , שהרי מיתודה זו מוסבה על הנתון , ולא על אובייקט שעבר את גלגולי ההמרה ממעמד "חד למעמד אחר , גלגול המתחייב מעצם טיבו של מושג הכוליות , הכונס בתוכו את הריבוי של הנתונים והאובייקטים ועורך אותם לכלל אחדות שיטתית מקפת . בפילוסופיה
|
|