|
|
עמוד:יג
היהדות אינה מצטמצמת לדל"ת אמות של בית הכנסת , של המשפחה או של בית המדרש . עתה היא נבחנת בשיח הציבורי ובאסיפת העם הדמוקרטית , מקום בו אי אפשר להתעלם מן השאלות הקשות הניצבות בפני עמים שזכו לממשל עצמי . אי אפשר עוד למצוא מפלט בפנימיותה של הנשמה או במקלט רוחני המובדל מענייני החולין של היומיום : עוני ומדיניות רווחה , אבטלה , היחס לזרים , סובלנות ופלורליזם , בטחון , משפט וצדק . אל נוכח הפשרות המתחייבות מקיומם של חיים פוליטיים מלאים , כיצד יוכלו היהודים לשמר חזון מוסרי משכנע ? אם החיים הציבוריים בישראל לא יוכלו לדלות מן המסורת עצמה מוסרית ותוכנות ביקורתיות ; אם תשרור הפרדה בין רשות הרבים לרשות היחיד , בין עולמו של האדם הפרטי לעולמו של האזרח - אזי יאבדו לעם היהודי תודעתו ההיסטורית ועצם זהותו . אם שפתה של הפוליטיקה תהא ריקה מכל משמעות אישית ושפתם של החיים הפרטיים תהא ריקה מכל אידאליזם פוליטי , נפסיד הזדמנות היסטורית לכונן חברה המתגברת על הנטייה המודרנית להפריד בין מימוש עצמי למחויבות קהילתית . כרכים אלו המוקדשים למסורת הפוליטית היהודית נענים לצורך דחוף . הם מבקשים להחזיר לידינו שיח פוליטי יהודי העוסק בסוגיות כגון סמכות , צדק חלוקתי , השתייכות ומדיניות רווחה . הם תורמים לתיקונו של הרושם המוטעה כאילו עניינה של המסורת היהודית הצטמצם לשאלות כגון טקסי החגים , הלכות טומאה וטהרה , עבודת התפילה היומית , ותלמוד תורה . הם מביאים בפני הקוראים את הטיעונים ואת המשא ומתן בסוגיות פוליטיות שהתנהלו במשך שלושת אלפי שנים . מתוך כך הם מזכים את הקוראים להכיר מחדש בטיב המשמעות המסורתית של זיקת הברית , הכוללת לא רק חיי מצוות שבין אדם למקום , אלא גם כינונה של חברה צודקת המושתתת על אהבת הזולת . דוד הרטמן
|
|