|
|
עמוד:13
א . הראיות בפני בית דין הכללים של דיני הראיות המובאים בתלמוד , שעל פיהם יש להוכיח בפני בית דין עובדות , ועל פיהן יפסוק בית הדין בין בעלי הדין מהו הדין והיאך עליהם לנהוג , הם אותם הכללים שעל פיהם נוהג אדם נבון ובעל נסיון כשהוא רוצה לידע אם עובדה ששמע מפי חברו היא אמיתית . וכיוון שהכללים הם אותם הכללים שעל פיהם נוהג אדם בעל נסיון , אף ההלכות העולות מן הכללים הללו הן אותן ההלכות שעל פיהן נוהג אדם בעל נסיון מדעתו . בדיני הראיות אין התורה אלא יורדת לסוף דעתם של הבריות , ומורה היאך יש לברר את אמיתות העובדות כדי לסמוך עליהן למעשה , על פי מה שרוב בני אדם בעלי תבונה ובמיון נוהגים לעשות במציאות כזו . בזאת אין דיני הראיות שונים מדינים אחרים מדיני הממונות . כשהולך אדם אצל חכם או דיין שיאמר לו היאך לנהוג כראוי במעשה שבא לפניו , בין בהוראת איסור והיתר ובין בדיני ממונות , הריהו חייב לומר לחכם היאך היה המעשה , כדי שהחכם יאמר לו מה הדין הראוי לאותו מעשה , ועל פי הפסק עליו לנהוג , כדי שינהג בדרך הנכונה בשבילו , שכך ציוותה אותו התורה לטוב לו . הדבר דומה לאדם שהולך אצל הרופא לשאול אותו כיצד עליו לנהוג במחלתו כדי שיתרפא ויבריא , והוא אומר לרופא את כל מכאובותיו . אבל אם לא יגלה לרופא את כל האמת , יאמר לו הרופא על פי דבריו , דברים שעל פיהם לא יבריא . בדיני ממונות יש בדרך כלל שני בעלי דינים , וכל אחד מהם סבור שיש לנהוג בדרך שונה ממה שסבור חברו , והוא רוצה לנהוג בדרך שונה מזו שחברו רוצה שהוא ינהג בה . לפיכך , כל אחד 1 עיין מה שכתבתי בספר "דיני הממונות , "בתלמוד תשל"ו , עמ' . 27—18 פרק ראשון טיבם של דיני הראיות
|
|