|
|
עמוד:205
על זכויות האזרח ואת מתן הביטוי לזכות להתאמות סבירות . כדי להגן על זכויות האזרח שלהם , אחראים האנשים לזהות את עצמם כבעלי לקויות למידה , וכדי לבצע משימות הנדרשות במקום הלימודים או כמקום העבודה , הם צריכים לאתר אילו התאמות נחוצות להם . על האדם להציג את עצמו כזכאי להגנה של החוקים העוסקים בזכויות האזרח , ורק כשהוא יצהיר במפורש שיש לו לקות ויציג מסמכים המאשרים זאת , יחויבו המסגרת החינוכית או המעסיק לספק את ההתאמות . אנשים עם לקויות למידה צריכים : א . לדעת שיש להם לקות למידה ולהציג מסמכים כתובים המאשרים זאת . ב . להכיר את החוקים . ג . לדעת שהם זכאים להגנה על פי החוק . ד . לדעת אילו התאמות נחוצות להם . ה . להיות מוכנים לקחת את הסיכון שבחשיפה עצמית . ו . להיות מוכנים לפגוש בסוגים שונים של אי בהירות . הסוגיה של הזדהות כבעלי לקות עשויה ללוות אנשים רבים עם לקויות למידה לאורך חייהם . חילוקי הדעות בנושא החשיפה האישית מתמקדים בשאלה : "האם להזדהות כבעל לקות למידה , או לנסות לעשות כמיטב יכולתי ללא התאמות "? עניין מרכזי בשאלה של "לספר או לא לספר " סובב סביב היעדר הידע וההבנה של הציבור הרחב לגבי לקויות למידה . יש אנשים המחליפים בין המונחים "לקות למידה" ו " פיגור שכלי , " והאדם חושש שיזהו את קשייו הלימודיים עם פיגור שכלי . מוסיפה למבוכה הזו גם אי ההסכמה בקרב קהילת העוסקים בלקויות הלמידה לגבי הגורמים , הזיהוי , ההשפעות הנלוות והתוצאות של לקויות הלמידה על הפרט . ייתכן שהשאלה החשובה , שאדם כעל לקות למידה צריך לשאול את עצמו , היא לא "אם לספר או לא לספר , " אלא מה עלולות להיות התוצאות של ה '' לא לספר . " האם אדם עם לקות למידה יכול להצליח בלימודיו האקדמיים או בשוק העבודה גם ללא ההתאמות ? אם התשובה לכך היא שלילית , הרי שאדם זה חייב לשקול את חומרת הלקות שלו ואת תוצאותיה בתחומים הבאים : א . באיזו מידה מאפייני הלקות יתנגשו עם הדרישות הלימודיות והמקצועיות ? ב . לאיזו רמת פתיחות ניתן לצפות מהמוסד הלימודי או מהמעסיק באשר להכרה בלקות ובהתאמות הנחוצות ? ג . מהי העמדה והנכונות של אגודת הסטודנטים ( או האיגוד המקצועי ) לתמוך בחברים עם לקויות למידה ?
|
|