|
|
עמוד:65
הוא השכיחות של הכישלונות . ככל שהתלמיד נכשל בתחומי לימוד רחבים יותר כך הוא נמצא בסכנה גדולה יותר לפתח חוסר אונים נלמד . נוסף על כך , ללקות קריאה תהיה השפעה מקפת יותר על ההצלחה הלימודית , מכיוון שקריאה היא מרכיב מרכזי בתכנית הלימודים . ליכט וקיסטנר ( Licht & Kistner , 1986 ) מציעות מגוון הצעות , שיסייעו לתלמיד לא להיגרר למעגל הקסמים של חוסר אונים נלמד . הצעותיהן כוללות התייחסות ישירה לגורמים הבאים : . 1 אימון מחדש של הייחוסים הסיבתיים של תלמידים עם לקויות למידה , תוך הדגשת החשיבות של מאמץ ושימוש באסטרטגיות המקדמות הצלחה . אימון זה צריך לבטא אופטימיות ולבסס את האמונה ששימוש בדרכי למידה נכונות יוביל להצלחה . . 2 האופטימיות של התלמידים והאמונה כמסוגלות העצמית שלהם היא גם תולדה של כמות ההצלחות ביחס לכמות הכישלונות שהם חווים . התנסות כהצלחה , בעיקר כזו המושגת במאמץ מועט , אינה מספיקה כדי לבנות את הביטחון של התלמידים ביכולתם להתגבר על אתגרים נוספים . על סמך מחקרים קודמים הן מציעות שהיחס יהיה של שניים או שלושה ניסיונות כישלון ( המלווים כמובן על ידי המבוגר בהיגדי ייחוס מקדמים ) על כל 13-12 ניסיונות מוצלחים . לפיכך , משימות הלמידה שמופנות לתלמיד צריכות להיות ברמת קושי בינונית , המבטיחה מספר הצלחות ביחס למספר הכישלונות , כדי שניתן יהיה להתגבר על הכישלון בעזרת תוספת מאמץ . . 3 תזמון הכישלונות שהתלמיד חווה חשוב גס הוא בשימור האופטימיות של הלומד מול מצבי קושי . תלמידים לומדים להתמיד למרות הכישלונות שהם חווים , כאשר רצף המשימות המאתגרות הוא של 3-2 משימות הבאות בזו אחר זו ( כמו שניים-שלושה משפטים קשים לפענוח ורק לאחריהם משפט קל יותר , ( ולא רצף קבוע , שבו לאחר משימה מאתגרת אחת תבוא מיד משימת הצלחה . . 4 הגברת המאמץ צריכה לגרום בפועל לשיפור בהישגים , כדי שתלמידים יתחילו להאמין בייחוסיס פנימיים-נשלטים . לפיכך ההמלצה היא לשלב אימון בייחוסי מאמץ עם שיפור מיומנויות של פתרון בעיות ורכישת אסטרטגיות למידה מקדמות . . 5 לא די לומר לתלמידים שעליהם להתאמץ יותר . מורים רבים מאמינים בחשיבותו של המאמץ לקידום ההצלחה הלימודית , ולכן חוזרים ומשננים באוזני תלמידיהם "אם רק תתאמץ יותר - תוכל . "להצליח אמירה כללית כזו
|
|