|
|
עמוד:136
השיתוף שבין הדין והרחמים . לקח זה למד יונה באמצעות אובדן 5 הקיקיון . בשעה שיונה מכיר בעצמו את מידת הרחמים שבלבו , הוא מצליח להבין את ההזדקקות הרבה לרחמי שמים ואת חשיבות מידת הרחמים . הבריאה מתנהלת על פי חוקי בראשית אך משתנה מזומנות על ידי הבורא . אמות המידה של ריבון העולם אינן בהכרח זהות להבנת האדם ולמוסר האדם , ויש פעמים שהאמת , לדעת האדם , סותרת את החסד . רק כאשר יונה משלים את מסע התבגרותו הוא זוכה להיות בן אמתי , בן האמת . הוא מכיר עתה בפניו הרב גוניים של האל . האל רוצה בקיום העולם ולא בהחרבתו . האל מבקש מברואיו מיצוי דין אך גם חמלה ורחמים . פסח נקרא זמן חירותנו , בלשון רבים , והנה יום הכיפורים גם הוא חג של חירות . יום הכיפורים הוא יום חירות של כל פרט ופרט המרכיבים יחד את הכלל . החירות האישית עומדת בבסיס יום הכיפורים כאשר הציבור מתפלל על התרת נדרים . הציבור מתפלל כי כל הנדרים יבוטלו , וכך ניצב האדם חופשי ללא כבלי השנה החולפת . ביום הכיפורים מכריזים כמו בראש השנה על מלכות האל - שהיא היפוכו של שעבוד מצרים . שעבוד מצרים הוא שעבוד לבשר ודם ואילו המלכת האל מבטלת כל שעבוד אחר . מוטיב זה וכן תשובת האדם המשחררת אותו מחטאותיו נוסכים בו תחושה של חירות . " התשובה היא שואפת לחופש מקורי ואמתי , שהוא החופש האלהי , שאין עמו שום עבדות" ( אורות התשובה פ"ה , ה . ( כחצי שנה לאחר יום הכיפורים אנו חוגגים את חג הפסח ובו אנו משחזרים את יציאת העם ממצרים , מבית עבדים . מסע שהיה מלווה אף הוא באמצעים חינוכיים רבים כמו המן , השליו , המפגש עם העמלקים וכדומה . יום הכיפורים וחג הפסח מעוררים אותנו להשתחרר מן הישן ו מכבלינו , מהרגלינו ומהרגשותינו המכבידים , ולמצוא את החדש . לאורם של חגים אלו כל אדם יכול לשוב אל האני העצמי האמתי המשוחרר . זוהי בדיוק הדיאלקטיקה שבין העבדות לחירות . בפסח אנו מרחיקים את החמץ , את החומץ שבחיינו . ביום הכיפורים אנו מרחיקים 5 אתו . ( 2002 )
|
|