|
|
עמוד:125
מעניש את עשרת המרגלים ואת תומכיהם והם מתים במגפה , ושאר העם , דור המדבר , נענש בכך שלא יזכה לראות את ארץ ההבטחה . היציאה ממצרים והתלאות במדבר נתכוונו לחנך את העם לחיי חופש כדי שיהיו ראויים להיות בעלי קניין . התברר כי העם לא עמד במבחן האחרון . הוא לא היה כשיר לעמוד זקוף מול עצמו ובוודאי לא מול אויבים שמבחוץ . כנגד ארבעים הימים שבהם תרו המרגלים את הארץ ינדוד העם במדבר ארבעים שנה עד שייכחד אחרון היוצאים ממצרים . מתברר שלא כל אחד יכול לעזוב את מולדתו ולנדוד לארץ בלתי מוכרת . לא כל אחד מצליח להתבגר ולהתגבר על פחד , ניתוק ואובדן . העם , ברגע האמת , התקשה להפנים את עצמאותו , את החופש שלו זכה ואת יכולתו להעפיל מעלה ולכבוש את הארץ . תמונת העולם של המרגלים הייתה מעוותת . הם לא הכירו בעובדה כי במדבר הם התחשלו . הם הוכיחו כי לא הצליחו להיפטר מדיוקן העבד שבנפשם , וריפו את ידי העם . רק כלב ויהושע שלא ראו את עצמם כחגבים והכירו ביכולותיהם הנפשיות הם שזכו להיכנס לארץ כנען . כאשר האל מבקש להשמיד את עם ישראל במדבר שוב נשמעת תחינתו של משה . משה משמש גם ברגע קשה זה כסנגור העם : "יהוה אלך אפים לרב סקך נשא ן יי . ( פשע " ... ( במ' יד . ( 18 כאשר משווים את תפילת משה בפרשת המרגלים לתפילתו של יונה מתברר כי תפילתם כמעט זהה ? "כי ידעתי כי אתה אל חנון לרחום אלך אפים לרב חסד לנחם על הרעה" ( יונה ד . ( 2 אלא שיונה רוצה ביישום מידת הדין והוא מצטער כי האל ניחם על הרעה . החסד הופך אצלו לסיבת הקובלנה , ואילו אצל משה הרחמים והסלחנות נתפסים כפסגת הצדק והמוסר , שכן האל יכול לשאת כל עוון ופשע . בפרשת העגל מציין משה את מידת ה"אמת" של האל , ואילו בפרשת המרגלים משה משמיט מידה זו ( במ' יד . ( 18 יונה גם הוא משמיט את מידת ה"אמת" ממידות האל לאחר מחילת האל לאנשי נינוה . משה מבקש שלא תופעל מידת , "אמת"ה מידת הדין , כנגד בני ישראל כי הרי אלו הם כילדיו . הרמב"ן מעיר : "ולא הזכיר אמת , כי במידת האמת יהיו . "חייבים משה אינו מבקש לבטל את העונש אלא לדחותו ולכן מושמטת התיבה "אמת" מדבריו כי משמעה ביצוע הדין .
|
|