|
|
עמוד:122
של יונה וחוסר היכולת שלו להתגמש מביאה אותו לידי היעדר מוצא . יונה מוצא עצמו בודד מעצמו , מאלוהיו ומהסובב אותו . ניכור זה מביא אותו לידי חידלון גמור עד שהוא מבקש את נפשו למות . יונה מתגבר על ייאושו רק באמצעות חמלה והתייחסות רגישה לאחר . הוא משלים את מסעו בשעה שהוא שמח על הימצאות הקיקיון ועוד יותר כאשר הוא כועס על אובדנו . "אין לעצמי אושר בתוך גבולות העצמי . השמחה , האושר נמצא גם בנתינה ולא ברכישה , במתן סיוע ולא 1 . "בלקיחה יונה סירב לשליחות שאינה תואמת את השקפתו . לבסוף ניאות להשמיע את דבר הנבואה לאנשי נינוה , והם שבו ממעשי החמס . יונה סבור כי תשובה הנעשית בחיפזון , סופה שלא להתקיים . אולם יחסו אל הקיקיון , אשר צמח בחיפזון וקמל במהירות , פתח את לבו למידת הרחמים . חמלה ורחמים אינם נמדדים ואינם קשורים בממד הזמן . האם האל חזר בו מהחלטתו להשמיד את נינוה כיוון שהללו חזרו ממעשיהם הרעים , או שמא בגלל היותה עיר בעלת המון רב , טף ובהמה רבה ? יונה מלמד על עצמו שהוא מלכתחילה התנגד למידת הרחמים של האל ובשלה ברח מן השליחות . יונה מכיר ברחמי האל עוד לפני ששבו אנשי נינוה מדרכם הרעה . לא תשובת אנשי נינוה היא שגרמה לכעסו של יונה אלא מידת הרחמים של האל . את מידת הרחמים והחסד מצליח יונה להבין רק בסופה של העלילה , כאשר האל מדגיש את צערו של יונה על קיקיון אחד בשעה שהוא עצמו מצר על גורלם של הרכים . אלוהים חס על חיי כל הבריות ובוודאי על העיר הגדולה . כאשר יונה כועס על הקיקיון שקמל , האל עונה לו 2 במשפט חיווי ובסופו שאלה : אתה חסת ואני לא אחוס ? האל מבהיר ליונה כי הוא חס על העיר לא כי הוא יצר אותה , אלא דווקא בגלל העיר עצמה . האל לא חס על נינוה בגלל זכותו עליה אלא בגלל היותה מלאה בנבראים . העיר גדולה ובה חיים רבים . יונה חס על צמח אחד השל ( תשס"ג : . ( 314 שאלה רטורית בסיפור היא בעלת משמעות רבה בעיקר כשזו מסיימת את העלילה . ראו בראשית לד , 31 איוב ב . 10 קיימת דעה אחרת ולפיה הסיפור אינו מסתיים בשאלה רטורית , ראו קופר ( 163-144 11993 ) גילום . ( 2006 )
|
|