|
|
עמוד:115
המלחמה בעמלק נערכת בשני רבדים - ארגון צבאי מעשי , שעליו אחראי יהושע הבוחר אנשי חיל , ומישור אלוהי המייצג את המלחמה הנסית . משה וחור עלו על ראש הגבעה , משה הרים ידיו וגבר על העמלקי . בסוף המערכה קיימת הכרזה 1 "מ י אנמר יהוה אל מש ה כתב זאת זכרון בספר לשים ? אתי יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים '' ( שמ' יז . ( 14 במלחמה זו קיים שילוב של כוח ורוח , והיא מסתיימת בבניית מזבח , הבא להדגיש כי ישראל אמנם ניצחו את אויביהם בחרב אולם ההצלחה האמתית היא הצלת האל את עמו . ה' יילחם בעמלקים ואין שלטונו שלם עד אשר יימחה שם עמלק לעולמים . יש להבין מה ייחד את העם העמלקי שהרוע שלו גדול כל כך עד שיש למחותו מעל פני האדמה . בספר דברים נזכרת פעם נוספת המלחמה עם עמלק . כאשר היה העם עייף התנפלו עליו בני עמלק ללא כל סיבה גלויה לעין . "ויזנב בןל כל הנחשלים אחריןל ואתה עיף ליגע ללא ירא אלהים" ( דב' כה . ( 18 עמלק מתואר כאן כחסר יראת , 'ה במעשיו חרג מכל נורמה מקובלת בעולם העתיק . הוא לא פגע ביוצאים ממצרים כדי להשיג רווח טריטוריאלי שהרי לבני ישראל היוצאים ממצרים עדיין לא הייתה קרקע משלהם . כמו כן , הוא לא פגע ביוצאים מתאוות הרכוש שהרי רכושם היה דל . העמלקים בחרו לא במלחמת ביניים - פנים אל פנים , אלא בהתקפה של החלשים , הזקנים והטף שהשתדכו מאחור . אברבנאל ( שמ' יז ( 8 מסביר כי לעמלק לא הייתה כל סיבה להילחם כנגד בני ישראל . בני ישראל לא עברו בארצו . גם המלחמה עצמה התנהלה בצורה בלתי מוסרית . הם היו מתקיפים את ישראל ללא התרעה והיו מזנבים דווקא בחלשים , בזקנים ובילדים העייפים והיגעים שצעדו אחרונים בשורה . עמלק מייצג אפוא אי מוסריות לשמה , מעשיו נבעו מסיפוק יצרו הרע . עמלק אינו מכיר במידת החמלה והרחמים . הוא אינו חס על האנשים הפגיעים . העמלקים אינם מגלים רגשי רחמים או הזדהות עם בני ישראל הנודדים במדבר החם , למרות שגם הם נמנים עם השבטים הנודדים והם מכירים את קשיי המדבר . האל מצווה אפוא להשמיד
|
|