|
|
עמוד:110
עצמו , מכיר בנחיצות של האחר , באביו אלוהיו . בבטן הדג הוא עובר ממצב של מעין מוות לחיים . כעת יש לו הזדמנות לחיים חדשים , הוא מוקא ממעי הדג ממש כמו בלידה שבה מגיח התינוק בעל כורחו לעולם ופורץ למציאות חדשה . תהליך הלידה אינו מסתיים בהקאה , הוא זקוק לגדילה ולתמיכה ובו בזמן הוא צריך להשיל מעליו את חוויית הקיום הישנה . יונה עובר מבחנים רבים . הוא פוגם בשליחות ואינו מצליח לבצע באופן מלא את רצון האב האל . הוא פועל על פי ראייתו - הוא קורא לאנשי נינוה ולא פועל למענם . הוא עומד כמשקיף מבחוץ וכועס על שינוי תכניתו של האל . קשה לו לשבור תבניות ישנות המושרשות באישיותו . יונה נע בין שני קצוות , מחד הוא מכיר בריבונות האל ומאידך הוא אינו מסוגל לוותר על דעותיו ולהיכנע לרצונו . ושוב יונה מסתלק מן העיר ומנסה להסתדר בעצמו . האל שולח לו הגנה ותמיכה בדמות קיקיון . ואז סוף סוף יונה מצליח לחוש בשמחה . אולם כאשר הקיקיון יבש נסוג יונה לרצונו הישן ומבקש למות . העלילה מלמדת כיצד האל מדריך את יונה למצוא את טעם החיים באמצעות חיבור מחודש של האדם לסביבה ובאמצעות רגשות אהדה לאחר . כדי לצמוח זקוק האדם גם למצבים של רגרסיה ונסיגה . אלוהים כאב מסור מצליח לספק ליונה מגן ומקלט בטוח , עד שיונה מצליח לגבש את עצמיותו , להכיר בדילמות החיים ולהתחבר אל האחר . ההתחברות אל האחר נובעת מהזדהות של האדם עם האחר ויציאת האדם מתוך עולמו ומתוך עצמו למען האחר . ראיית האחר מאפשרת את חירותו של יונה . חירות משמעה אחריות . ייחודו של אדם אינו נשמר כשהוא נעדר זיקת השתייכות אל העולם . כאשר משתתף יונה בלקיחת אחריות כלפי משהו בעולם , חוץ מעצמו , הוא מבטא את חירותו , "לעולם יראה אדם עצמו כאילו כל העולם כולו תלוי בו" ( זוהר , ח"ג , כט ע"ב . ( המיתולוגיה היוונית אינה מציעה תמיכה לגיבור החפץ במותו ומנוכר מן העולם . היא תומכת בהזדהות של הגיבור הדורשת ויתור על ראיית עצמו למען האחר . ואילו התנ"ך מאפשר לגיבור למעוד בסביבה תומכת ובסוף להתגבר ולהתבגר . מילותיו האחרונות של יונה בעלילה מבטאות רגשות , הוא מבהיר כי כעסו רב כמו רצונו למות .
|
|