|
|
עמוד:85
הם חולשה , ויש לנהוג בחוטאים רק על פי מידת הדין ולא על פי מידת הרחמים . המלחים , אנשי הספינה , ניצלו כי לא חטאו אך מדוע יש להציל את אנשי נינוה ? יונה אינו מבקש להבין את דרכי האל , הוא חושב שהוא יודע את מידות האל . במקרא , טובו של ה' נתקבל אצל הנביאים באהדה . הנביאים הזדהו עם זעם האל על החוטאים אך הם ידעו להבחין בין עונש המשמש לאיום ולהרתעה ובין קיומו בפועל . כשהגיע זמן קיום העונש , עשו הנביאים כל שביכולתם כדי שלא יתממש במלואו . הם ייחלו לכך שמידת הדין תהא מעורבת במידת הרחמים והחסד וביקשו להשאיר פתחי תשובה . משה , יואל או ירמיהו ראו ביסוד הרחמים מקור של תקווה , כשהחרטה והתשובה מעוררות להתחדשות וצמיחה , ואילו עבור יונה החרטה והתשובה הן מקור לייאוש ולאובדן טעם החיים . להנחתו , האל אינו אמור לשנות את החלטתו . והרי נאמר "לא איש אל ליכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא ^ 'יע ה לדבר ולא יקי >? נה" ( במי כג , ( 19 "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם" ( שמ"א טו . ( 29 ליונה חורה שהאל מתחרט ונסוג מהחלטתו הראשונית להשמיד את נינוה , הרי האל אינו ככל האדם . האם יונה חושש שמא ישובו אנשי נינוה לאחר מחילת האל לדרכם הרעה , האם חושש הוא שמא הם יינחמו ויתחרטו על חזרתם בתשובה , האם רק יצר הקיום הביא את אנשי העיר לשוב מדרכם ? ואולי אנשי נינוה ינהגו בדומה לפרעה אשר השתמש בכוח התשובה אחרי כל מכה ומכה . פרעה הבטיח לשחרר את העם ומיד לאחר שוך הסכנה חזר לסורו . האם תשובת אנשי נינוה כתשובת פרעה היא תשובה כוזבת , תשובת רמייה ? יונה מוחה על שינוי גורל אנשי נינוה לטובה בשעה שמשה מתערב דווקא למען שינוי גורל עמו , שיתהפך לטובה . אחרי נדודים במדבר , בטקס חניכה מלא הוד , במעמד הר סיני , שומעים בני ישראל את קול האל הדובר : "אנכי יהוה אלהיד אשר הוצאתיך מאלץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" ( שמ' כ . ( 3-2 העם אומר נעשה ונשמע , הוא מוכן לקבל על עצמו את דבר האל . ארבעים יום לאחר מעמד הר סיני הם עשו עגל מסכה ( שמ' לב . ( 8-7
|
|