|
|
עמוד:81
מתברר כי המעשים הם הגורמים לחרטת האל . בדור המבול האדם והבהמה עושים מעשי חמס , ובסיפור נינוה הבהמה והאדם שבים ממעשי חמס . שני תיאורים אלו מצביעים על שינוי בתכניתו הראשונית של האל . בתיאור היציאה ממצרים שוב מופיע הפועל נח"ם אלא שהפעם האל אינו מתחרט על תכניתו , מלכתחילה הוא מראה לעם מסלול נדידה ארוך ולא מסלול קצר מפני החשש שמא הדרך הקצרה תתברר כקשה עבור ציבור העבדים ותגרום לחרטה על היציאה ממצרים . בתיאור היוצאים ממצרים קיים מצלול בין הפעלים השונים נחם ונחם : ] " יהי בשלח פלעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קר 1 ב הוא כי אמר אלהים 9 ן ינחם העם בלאתם מלחמה ושבי מצרימה" ( שמ' יג . ( 17 במקרה זה קיים היה חשש , שמא העם יינחם ויתחרט על מעשה היציאה ממצרים . וכך נוצרת אנלוגיה בין סיפור יציאת מצרים ובין סיפור יונה . המרי והתלונה שבדרך המדבר הוא כור היתוך לציבור העבדים ההופך לעם . התיאורים במקרא מלמדים עוד כי במדבר נרקמים יחסים מורכבים בין האב האל לעם . העם הנבחר מורד באלוהים כמו שיונה מורד באלוהיו . בתיאור העם הצועד במדבר ניתן לראות מעין תבנית העוסקת בחיי היום יום . היא מתארת את העם בלכתו בדרך . דרך זו היא פיזית ורוחנית . תבנית דומה מופיעה במסע יונה כפרט ובמסלול חיי כל אדם הצועד בשביל החיים , ככלל . המסע היבשתי במדבר מסמן תהליך גדילה והתבגרות המלווה בתסכולים רבים ובאבדות הכרחיות . כל אלו הם מאבקים המביאים לצמיחת האדם והעם .
|
|