|
|
עמוד:26
משה , שליחו של אל האבות : "מאמן העם ניש >? עו כי פקד ירעה את בני י ^ ראל" ( שמ' ד . ( 31 ציבור העבדים מכיר בעובדה כי האל בחר לגאול אותו מייסוריו . הבחירה של האל בקבוצת העבדים לעם מעניקה להם תחושת שייכות וייחודיות , שנעדרה מהם בזמן היותם ציבור עבדים מדוכא . כדי להוכיח את אמיתות כוונותיהם לעזוב את " אמא מצרים" ולדבוק באל , היה על בני ישראל לעשות מעשים : לשחוט צאן , לאכול מן הזבח ולא להותיר ממנו . האכילה מסמלת רעב נפשי , רעב לחירות שהתעורר מתוך הציות לאל . האל דרש מן העם לטבול את משקופי הבתים בדם קורבן השה , ולא לצאת באותו הלילה מן הבית . מוטיב ההטבלה בדם מסמל גם את ראשית הירידה למצרים ו אחי יוסף מוכרים אותו לשיירה היורדת מצרימה וטובלים את כתונת הפסים שלו בדם שעיר עזים . בעקבות יוסף החלה הירידה מצרימה . ערב יציאת בני ישראל ממצרים חזר מוטיב ההטבלה בדם דרך סימון המשקופים . הדם הבדיל את בני ישראל מן המצרים ובישר את לידתם כקיבוץ נפרד , כעם . לפנינו מעין ברית דמים בין הציבור , המוכן להיגאל ולצאת לשליחות ארוכת טווח , ובין האל . עבור המצרים הדם שעל המשקופים סימל מוות , מות הבכורות , ואילו עבור ציבור העבדים דם זה יציין את הגחתם מן הרחם המצרי לחיים חדשים , " לאמלת אל פלעה כה אמר ? הוה בני בכרי ? שלאל" ( שמ' ד . ( 22 בברית וסלית זו מבטיח האל לציבור הנבחר להביאם לארץ המובטחת שאותה לא הכירו . ואילו הם מחויבים לספר בשבחו של האב הגואל לדורות הבאים להיה" ; כי תב י או אל האלץ אשל ? תן ןהוה לכם כאשל דבל ושמלתם את העבדה הזאת" ( שמ' יב . ( 25 מבליל כאוטי זה , המייצג את לידת העם , העם מחויב להתכונן לעזוב את מצרים ארץ מולדתו בחיפזון , "כי גלשו ממצלים ללא יכלו להתמהמה לגם צדה לא עשו להם" ( שמ' יב , ( 39 "ותםזק מצלים על העם למהל לשלחם מן האלץ כי אמלו כלנו מתים" ( שמ' יב . ( 33 עוד לפני היציאה מן המלכות המשעבדת עליהם לקבל , שלא על מנת להחזיר , מענק של כלי כסף , כלי זהב ושמלות : "ושאלה אשה משכנתה ומגלת ביתה ? לי ? סף וכלי זהב ושמלת" ( שמ' ג , 22 וראו גם שמ' יא , 2 יב . ( 35 ליל זה הוא ליל השימורים : "ליל שמלים הוא ליהוה להוציאם מאלץ מצלים הוא הלילה הזה ליהוה שמלים לכל בני
|
|