|
|
עמוד:12
גם הסוציולוג והפוליטולוג דני פילק , בדיון שהוא עורך על הספר שערכו חנה כץ וארז , מרינה מפקירה , מרינה משגיחה : מרינירת חברתית בישראל , 1985-2008 משבח את הפרספקטיבה האנליטית העיקרית שמציע הספר , אך מבקר נקודות תורפה ספציפיות בתוכו . מסכים עם טענתם המרכזית של כץ וצפדיה כי המדיניות הניאו ליברלית שהונהגה מאז שנות השמונים של המאה 20-ה מתאפיינת בשני תהליכים סותרים לכאורה ומשלימים למעשה : התנערות מאחריות לטיפול באוכלוסיות חלשות ופגיעות , ובו בזמן פיקוח — לא אחת פולשני ואלים — על אותן האוכלוסיות בשל החשש שהן תגרומנה לזעזועים חברתיים ופוליטיים . עם זאת , הוא מסתייג מנטייתם של כותבי המאמרים באסופה לראות את כאומניפוטנטית , וכתוצאה מכך את הקבוצות החברתיות הפועלות בתוכה כאובייקט הכפוף כמעט לגמרי לגחמותיה . את הגיליון חותמת סקירתה של היפנולוגית אירית אורבוך את ספרו של בן עמי שילוני , במבט אישי . סגנונו ה"רך" של הספר , טוענת אורבוך , מאפשר לשילוני לנתח היבטים של התרבות וההיסטוריה היפנית תוך כדי שילוב מסקרן בין ה"אובייקטיבי" סובייקטיבי" ובין המחקרי לאישי . אורבוך רואה את חשיבותו המרכזית של הספר בהצלחתו , הודות לעושרו ומורכבותו , סטריאוטיפים רווחים על אודות החברה היפנית .
|
|