|
|
עמוד:13
שיקום לא יוסיף עוד האדם לנצל את הטבע ללא חשבון , אלא יעלה מתוכו את הכוחות והאפשרויות הגנוזים בו — כלומר עם גאולתו את עצמו יגאל גם את הטבע . מהלך ההיסטוריה כשלעצמו אינו מוביל לכך ; אין היא , בעיני " מלאך ההיסטוריה" אלא הצטברות של חורבנות ואסונות . מלאך זה , שפניו מופנות אל העבר , אמנם רוצה להושיע , אך אין בכוחו לעשות זאת ; הוא נהדף בלי הרף אחורה אל העתיד בעוד ערימת החורבנות גדלה והולכת לעיניו ... היחס ליצירת האמנות הוא חלק אינטגראלי בתפיסת עולמו של ו . בנימין . הוא הרחיב את תחומי בקורת האמנות והתרבות מעבר לבקורת המלה הכתובה ו"האמנויות הפלאסטיות" המקובלות : ציור , פיסול , אדריכלות , וכלל בה גם את אמנויות הצילום והקולנוע . בכך היה חדשן נועז בדורו . מושג חשוב ביותר בתפיסת התרבות שלו הוא מושג . "הילה"ה זו מעוגנת במקורה הפולחני של יצירת האמנות , והיא לובשת ופושטת צורה עם שינוי "תנאי הייצור" שלה — עד שהיא אובדת כליל בעידן הייצור ההמוני ומשנה בכך את כל דמות האמנות ( אגב , "הילה" יש לדידו גם לשאר המוצרים בעידן הטרום תעשייתי . ( ו . בנימין ודאי הצר על תהליך זה , אך זוהי אבידה שאץ להשיבה : נותר אפוא למצוא תפקידים חדשים לאמנות , שיהלמו את צרכי האדם החדש . חיבוריו של ו . בנימין נכתבו בשנות עליית הפאשיזם באירופה , ואולי נשמעים "מיושנים" משהו בניסוחם . אך ככל שלא יכלו לחזות את אימות העתיד יש בחיבור שלפנינו
|
|