|
|
עמוד:8
דידקטי מובהק . כגון האלגוריה , המשל , מחזה המוסר הנוצרי , ( morality play ) הווידוי הדתי . לשון המושגים והנורמות של בני דורו ותרבותו - הרומנטיקנים , המיסטיקנים , הטרנסצנדנטליסטים - נתנה בידו של פו להאמין באמונה אריסטוטלית שלמה , בלי רגשי אשמה , ובלי לראותה מיושנת ( כדעת ה"עכשוויסטים" בימינו , ( שפשר הכלי האמנותי טמון בתכלית או בכוונה שהכלי הזה משרת . בידיו של פו המבקר אין הכלי היפה כלי של יופי לשמו שאין לו כל שימוש ותועלת ן אמצעי למטרה יש כאן , אמנם אמצעי יפה , שבא לשרת מטרה מיסטית שמחוצה לו , ובזכות זה הוא ראוי לשבחים ; ואילו כלי שאינו משרת תכלית כלשהי , ולא עוד אלא שהוא מעיר אשליה שייתכן כלי שאין לו תכלית , הרי זה כלי פגום ונלעג . לעולם אין פו מגנה את המטרה המיסטית מיטאפיסית של "הבוסטונים הטרנסצנדנטליסטים , "המשוגעים כלשונו , ולא עוד אלא שהוא מקבל בלי סייג את האמונה האמרסונית , שהשירה היא כמין טירוף מבוקר , אקסטזה פואטית , יציאה אסתטית שהאמן יוצא מרשות האני לרשות האחר , הלא אני , כלומר , אל רשותה של הפסיכולוגיה הבדיונית הקיומית של נפש כלל אנושית - מה שהיה יונג קורא הלא מודע הקיבוצי , ואמרסון קרא לה נפש על אוקיאנית , ופו עצמו קורא לה רוח מצולות הצל והאופל . ההתוודעות אל הנפש הכללית הקיבוצית האוקיאנית התהומית הזאת היא היא מטרתה הדידקטית , ולו המטורפת , של השירה המיסטית , כלומר , של השירה הראויה לשמה . פו ובני דורו ידעו יפה , שהיציאה מתוך עצמך אל רשות הלא אני , אל רשות האחר , פירושה אובדן השפיות , ניכור עצמי ( self-alienation ) בלשון הימים ההם או סכיזופרניה בלשון ימינו , ולמשוררים שביקשו בכוונת מכוון לפרוץ באמצעות שירתם אל מחוץ לגבולות האגו המודע והשפוי קראו על פי זה "אליניסטים" ( alienists )
|
|