|
|
עמוד:
חסידים זה אף על פי שלאמיתו של דבר אין ההפרש מרובה כל כך . עיקרו של השינוי , שהמשיב משיא את השואל לתחום אחר שלא ממין השאלה . כוונתו של השר לגלות סתירה מדומה באמונת היהודים , אף על פי שהוא , הנוצרי , קצתו מאמין בנצחיותה של תורת ישראל . הסתירה היא בכך , שהנה אנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא יודע הכל , ואילו המקרא שם בפיו , כביכול , שאלות של אינו יודע המבקש לדעת . אלהים מחפש את אדם שהתחבא , והוא קורא אליו לתוך הגן ושואלו , היכן הוא . הווה אומר , שאין הקב"ה יודע , ואדם יכול להיסתר מפניו , ונמצא כביכול ריבון העולם אינו יודע הכל . והרבי אינו נותן דעתו כלל על הסתירה המדומה , ואינו מבקש לפרש את משמעותו של הכתוב , אלא הוא נאחז בו בעניין , כדי להטיח בפני השר השואל דברי תוכחה על חייו שחי עד כאן , בלא חשבון הנפש ובלא טעם ואחריות . אמת , השאלה נשאלה כעניין , ואפשר גם נאמרה בלב טהור , אבל מכיוון שבעיקרה אינה שאלה של ממש אלא יש בה עוקץ של קינטור , אין הרבי משיב על העניין אלא פונה אל האיש השואל באשר הוא , כלומר לכאורה אין הוא משיב לו אלא מוכיח אותו . והצד השווה שבסיפורנו ובסיפורי התלמוד הנ * ל אינו אלא בדברי
|
|